וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ח, ב).
הגמרא מספרת (סנהדרין סז, ב) שרבי אלעזר היה דורש על מכת צפרדע שהייתה צפרדע אחת שהשריצה ומילאה את כל מצרים, ורבי עקיבא היה דורש שהייתה צפרדע אחת שהמצרים היו מכים אותה, ומהמכות שהיכו אותה יצאו הרבה צפרדעים וזו הייתה מכת צפרדע. בא אליו רבי אלעזר ואמר לו עקיבא מה לך ולדברי הגדה, כלך מדברי הגדה ולך תלמד נגעים ואהלות, לא כך היה, אלא צפרדע אחת הייתה שרקה להם ובאו הרבה צפרדעים ולא כמו שאתה אומר שצפרדע אחת הייתה, והיכו אותה ויצאו הרבה צפרדעים מהצפרדע הזו.
והנה הדברים מעלים קושיה, הלא התורה הקדושה היא התורה של כולנו ולכל אחד יש זכות לומר את דעתו בתורה, כל אחד יכול להתווכח וכל אחד יכול לומר את דעתו. רבי עקיבא רוצה לומר את דעתו שהייתה צפרדע אחת ומהמכות שהיכו אותה יצאו הרבה צפרדעים, זכותו לומר, למה משתיקים אותו שיפסיק לומר דברי הגדה ושילך לנגעים ואהלות?
חשבנו לפרש ולומר, חז"ל אומרים לנו (ברכות סא, ב) בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. ורבי עקיבא היה סובל ייסורים קשים ביותר. תלמידיו ראו אותו ואמרו לו רבנו כך נראה אותך מת? אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנוועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, ואז פרחה נשמתו ונפטר.
שואלים המפרשים מה הפירוש "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה מתי יבא לידי ואקיימנו?"
והפירוש הוא כך, הקב"ה ברא את האדם ביום השישי - אחרי שברא את כל הבריאה ולא בימים לפני. שכן אמר הקב"ה לכל החיות והעופות בואו נבנה משהו הטוב ביותר בעולם, וכל אחד יתרום את הטוב שלו. האריה תרם מהכוח שלו, הנשר תרם מהכוח שלו, כל חיה תרמה את הטוב שלה לבריאה שהולכת להיברא. ומה נברא? אדם הראשון בחיר הבריאה, שיש בו כוחות מכל הבריאה כולה. ולכן המשנה אומרת (אבות ה, כ) "הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי", האדם יכול להיות עז כנמר כי הנמר תרם לאדם את העזות שלו, וכך להיות קל כנשר כי כל הכוחות של החיות טמונים באדם.
באותה שעה שבה תרמו כל החיות מהכוחות שלהן לאדם ההולך ונברא, הצפרדע נתנה שני כוחות לאדם - כוח אחד של השירה וההלל לאלוקים, והכוח השני כוח של מסירות נפש. אנו רואים את זה במכת הצפרדע, כאשר ה' אמר לצפרדעים לבוא הן קפצו לתוך האש, נכנסו לתוך התנורים של המצריים ומסרו את נפשם. הצפרדע נתנה לאדם את הכוח למסור את החיים.
על פי זה אפשר לבאר ולומר, רבי עקיבא אומר, לצפרדע לא הייתה מסירות נפש, כי בבריאה של הצפרדע היא לא נבראה עם מסירות נפש גדולה, אלא הייתה צפרדע אחת ונולדו עוד צפרדעים בדרך נס והן שמסרו את הנפש אך הן לא צפרדעים רגילות שפועלות כפי הטבע שלהם. אם כך על פי סברת רבי עקיבא אין לאדם מספיק כוח של מסירות נפש, כי לפי רבי עקיבא הצפרדעים נבראו על ידי נס, ואם כך הן לא תרמו לאדם כוח חזק בבריאת העולם של מסירות נפש.
אומר לו רבי אלעזר כלך מדברי הגדה - אנחנו כן קיבלנו כוח של מסירות נפש מהצפרדעים וזה הטבע שלהן, ולכן לך תלמד נגעים ואהלות. לכן היה קשה לרבי עקיבא כל חייו למסור נפש, וכל חייו היה מחכה לרגע לומר "שמע ישראל" במסירות נפש ורבי אלעזר אומר לו כלך מדברי הגדה כי אתה מחליש את הכוח של המסירות נפש.
כך אנו רואים (ילקוט שמעוני תהלים, קנ) שכאשר דוד המלך סיים לכתוב את ספר התהלים זחה עליו דעתו, המדרש אומר שבאה צפרדע לדוד ואמרה לו דוד למה זחה דעתך, אני כל רגע אומרת אלפי שירות לקב"ה, מיד דוד המלך שתק. ושאלנו איך צפרדע אחת יכולה להוכיח את דוד המלך, למה שתק דוד המלך? אמנם ביאור הענין שהכוח של השבח וההלל להשם הוא מהצפרדע שתרמה אותו לאדם בבריאת העולם, ולכן דוד שתק כי קיבל את הכוח מהצפרדע.
וניתן לפרש כך גם לגבי התחש שהייתה חיה שנבראה רק לצורך המשכן, והשאלה היא למה לא נבראה בבריאת העולם? אלא הגמרא אומרת שעורושל התחש היה יפה מאוד, ואם היה בבריאת העולם היה תורמת כוח יופי נדיר לאדם. אלא שעם יופי כזה הרבה אנשים היו מתפתים לחטוא. לכן הקב"ה ברא את התחש רק לצורך המשכן ולא בבריאת העולם.