וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם (שמות יד, כא).
רבותינו הקדושים אומרים לנו במסכת סוטה (ב, א): אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף. ובעניין פרנסתו של האדם אומרת הגמרא (פסחים קיח.) אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף.
והנה צריך להבין, בתורה הקדושה נאמר "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם" והיינו 'בקיעת' ים סוף, ואילו חז"ל משתמשים 'קריעת' ים סוף מה הבדל בין בקיעה לבין קריעה?
שאלה נוספת - אם זיווג ופרנסה קשים כקריעת ים סוף, מה היה בים סוף שבזכותו זכינו לקריעתו, ושבזכות אותו דבר יזכה האדם לפרנסה וזיווג?
אפשר לבאר ולומר יסוד גדול, הפעם הראשונה שבה דבר נחתך לשניים היא בקיעה. קריעה לעומת זאת היא בדבר שהיה שלם ונחתך, הדבקנו ועוד פעם נחתך זו קריעה - כאשר מה שכבר היה שלם, נקרע פעם שניה.
על פי זה אפשר לבאר מה שאומרים רבותינו הקדושים, כשבני ישראל יצאו ממצרים והגיעו לים סוף הקב"ה קרע להם את הים, אבל היו שני אנשים, דתן ואבירם, שלא הלכו עם בני ישראל שנשארו בארץ מצרים לעזור לפרעה. על דברי פרעה "נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר" אומר התרגום יונתן "וְיֵמַר פַּרְעה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי יִשְרָאֵל דְּמִשְׁתַּיְירוּן בְּמִצְרַיִם" - דתן ואבירם עמדו עם פרעה והוא אמר להם שעם ישראל נבוכים במדבר, וכשפרעה התחיל לרדוף אחרי בני ישראל הם הלכו איתו. אך בשעה שפרעה טבע בים סוף, דתן ואבירם רצו לעבור את ים סוף והקב"ה עשה להם נס והים נקרע עבורם עוד פעם.
רבותינו הקדושים מלמדים אותנו שהיו שתי קריעות ים סוף - הים נקרע פעמיים לשניים. בפעם הראשונה הים נבקע לבני ישראל ובני ישראל עברו בתוך הים ביבשה, אחרי כן המים חזרו על המצרים והם טבעו בים. בפעם השניה אחרי שהמצרים טבעו בים, הים נקרע שוב לדתן ואבירם והם חצו את הים בנס גדול - לבד.
על פי זה אפשר לבאר ולומר, כשהתורה מדברת על 'בקיעת' ים סוף זו הפעם הראשונה שבה הים נבקע לשניים. אך כאשר חז"ל אומרים שקשים מזונותיו של אדם וזיווגו של אדם כקריעת ים סוף, מדובר על הקריעה השניה - זו שהתקיימה עבור דתן ואבירם. זו כבר קריעה ולא בקיעה.
וכאן המקום לשאול, במה זכו דתן ואבירם שבשבילם נקרע להם הים?
אומרים רבותינו הקדושים שדתן ואבירם היו שוטרים בארץ מצרים. כשהמצרים העבידו את בני ישראל בפרך הם היו שמים יהודי אחראי שיהיה שוטר על כל קבוצה של יהודים שיצטרכו לעבוד. אם היהודים לא היו עובדים לפי הדרישות הקשות, השוטרים המצרים היו מכים את השוטרים היהודים שהם יכו את היהודים שיעבדו. רבותינו הקדושים אומרים שדתן ואבירם היו מהשוטרים האלה, אך אפילו שהיו רשעים, בכל זאת לא רצו לצער את בני ישראל בעבודה, אם יהודי לא היה עובד את העבודה כמו שהמצרים ביקשו ממנו הם היו מקבלים מכות, אך מאידך לא היכו את אותו יהודי ולא לחצו אותו.
אם כך, בזכות מה שדתן ואבירם היו מצטערים וקיבלו מכות מהמצרים ולא לחצו את עם ישראל, זכו שים סוף נקרע לשניהם בלבד - אפילו שהיו רשעים, אפילו שנשארו עם פרעה, ואפילו שבמדבר בכל פעם שהיה משבר הם היו גורמים למשה רבנו ולעם ישראל צער רב. ועם כל זאת, מאחר שהם קיבלו מכות מהמצרים ולא ציערו את עם ישראל, הרי שים סוף נקרע עבורם באופן פרטי.
זו המעלה הגדולה של יהודי שמצטער ולא מצער יהודים. יהודי כזה זוכה למעלות הגדולות עד כדי שים סוף ייקרע בשבילו.
על פי זה אפשר לבאר את דברי חז"ל קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף וקשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף - אם אדם רוצה לדעת בזכות מה נקרע הים לדתן ולאבירם בפעם השניה, התשובה היא בזכות מה שהם הצטערו בשביל עם ישראל ולא ציערו את עם ישראל.
אם כך אדם שמחפש סגולה לפרנסה וסגולה לזיווג, אדם שרוצה למצוא את זיווגו במהרה, אדם שרואה שהפרנסה שלו קשה. הסגולה שתושיע אותו היא להצטער עבור יהודים ולא לצער יהודים. אם יש משהו שמצער יהודים ואדם יכול לקחת אותו על עצמו ולמנוע צער מיהודים, הרי שבזכות מעשיו הללו הוא יזכה לזיווג הגון במהרה ובזכות הצער שהוא מצטער ולא מצער, יזכה לפרנסה ברווח ובשפע.