יסוד היהדות הוא לקחת אחריות על המעשים שלנו

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד(כז, כ).

משה רבנו רעיא מהימנא היסוד של התורה הקדושה מוזכר בכל פרשה - מהיום שבו נולד, חוץ מפרשת אחת. זוהי פרשתנו, פרשת תצווה שבה לא מוזכר שמו של משה רבנו. מדוע?

אומרים חז"ל במסכת ברכות (לב, א) שבשעה שבני ישראל חטאו בחטא העגל, הקב"ה רצה להכחיד את עם ישראל, אחרי שלקחו דבר דומם ריק מתוכן, הצביעו ואמרו "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ד). הקב"ה רצה לאבד את כל עם ישראל ומשה רבנו עמד בתפילה ותחינה לקב"ה שיסלח לעם ישראל ואמר "וְאִם אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב, לב). אם אתה לא מוחל להם, תמחק אותי מהתורה הקדושה שלא ייזכר שמי בתורה. וחכמים אומרים (מכות יא, א) כי "קללת חכם אפילו על תנאי היא באה" - אפילו שהוא לא התכוון בדיוק לקללה או לא רצה שכך יהיה, בסוף היא מתקיימת. משה רבנו אמר את דבריו מעומקא דליבא, והם חלו. ולכך יש פרשה אחת בתורה שמשה רבינו נמחק ממנה פרשת תצוה.

עוד נאמר על משה רבנו "וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו" (שמות לד, לה) - פניו של משה רבנו הפיקו אור מיוחד עד כדי שמי שהיה מסתכל על משה היה יכול להתעוור מהאור שהיה על פניו הקדושות.

מובא במדרש שבזמן שמשה רבנו כתב את התורה, הוא נמנע מלכתוב על עצמו דברים גדולים, את בפסוק "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א, א) הוא כתב את המילה 'ויקרא' עם א' קטנה. ויש גם את פרשת השבוע שבה לא מוזכר משה רבנו, וכך בקסת שבה היה הדיו הקדוש שבו השתמש משה רבינו לכתוב את ספר התורה נשארו כמה טיפות מיותרות.

והנה כאשר משה סיים לכתוב את התורה, שאל את הקב"ה מה יעשה עם הדיו הזה, ענה לו הקב"ה שהדיו הזה שלו. משה לקח את הדיו ושפך אותו על פניו ומשם קרן עור פניו עד שמי שהסתכל על פניו של משה יכול היה להתעוור, ומשה רבינו היה צריך לעטות על פניו מסווה.

הדיו הזה שממנו קרן עור פני משה נשאר מהענווה של משה, מהצדקות ומהאהבה של משה רבנו לעם ישראל וכפי שרואים בפרשת השבוע שבה לא נזכר שמו, לאחר שאמר לקב"ה שאם יעשה רע לעם ישראל "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".

עלינו ללמוד ממשה רבינו יסוד גדול של לקיחת אחריות. הרבה אנשים עומדים בכל מיני מצבים בחיים, אבל קשה להם לקחת אחריות. יש בעולם הרבה קשיים ובעיות משום שרוב העולם לא לוקחים אחריות על עצמם. הם רואים דבר נופל או מתדרדר, רואים קלקול וחורבן, ובמקום לטפל בו, בורחים ולא רוצים לקחת חלק בדבר לא טוב. הם רואים בעיה ומניחים אותה - לא רוצים לקחת את הבעיה על עצמם, ואז הבעיות ממשיכות ומתדרדרות ונהיה חורבן גדול ביותר.

אדם שבורח מלקחת אחריות על עצמו, מביא חורבן גדול שאין כדוגמתו. אדם נתקל בבעיות שונות בבית, והוא ממהר להטיל את האחריות על אשתו. היא מצידה מאשימה את הבעל ואת הילדים. במקום שיהיה מי שיקח אחריות, כל אחד מאשים את השני. יש שותפים שעובדים והעסק מידרדר להם, אבל אף אחד לא לוקח אחריות להרים את העסק והוא קורס. עובדים במפעל ויש בעיה, אף אחד לא לוקח אחריות לתקן את הדברים, אלא כל אחד מטיל את האשמה על השני, כל אחד סומך על השני ומחכה שהשני יסדר את הדברים. בסוף הכל נופל והכל קורס. אם לא לוקחים אחריות, בתים נחרבים, עסקים מאבדים את ההצלחה, מפעלים נסגרים וכן הלאה.

היסוד של היהדות הוא לקחת אחריות. "בִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ"(אבות ב, ה), במקום שאתה רואה שאף אחד לא אחראי, קח אתה את הדברים על עצמך ואתה תהיה אחראי. אם אתה בורח מאחריות, לא רק שאתה גורם נזק לעצמך, אלא גם נזק כללי לכל העולם כולו.

יש אחדות ויש ערבות בעם ישראל, אדם שגורם קלקול, לא רק לעצמו הוא עושה אלא לעולם כולו. עלינו לקחת את האחריות בכל מקום שאנו נדרשים לקחת, בלי להתחמק ובלי להטיל את התפקיד על אחרים. אם ננהג כך נראה בפריחת העולם וצמיחתו עד התיקון השלם בקרוב.