"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (לב, ז)
כידוע לא היה אדם שהגיע לגדולה ולמעלה הרוחנית כמו זו שאליה הגיע משה רבנו. הוא הגיע עד למצב שהוא מבקש מהקב"ה לראות אותו, והקב"ה אומר לו "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי", אי אפשר לראות את הקב"ה ולחיות, תסתכל מאחוריי על הקשר של התפילין וזו תהיה הקירבה והראייה של משה לראות את הקב"ה.
אם כך צריך להקשות, הקב"ה רחום וחנון בעל הרחמים הגדול ביותר, גם מתי שאדם מת זה רחמים, גם מתי שאדם חולה זה רחמים, כל צרה וכל בעיה שיש לאדם זה רחמים. אנחנו לא יודעים לראות את הרחמים של הקב"ה, אבל הקב"ה כל מה שעושה זה רחמים, גם כשאדם עצוב ויושב בביתו מדוכדך זה רחמים מהקב"ה, גם אם הוא לא יודע. משה רבנו נמצא בשמיים להוריד את התורה והקב"ה מבשר לו בשורה קשה ורעה ביותר שבני ישראל עשו את העגל דבר חמור ביותר, ואומר לו "לֶךְ רֵד".
נשאלת השאלה למה הקב"ה לא מתנהג עם משה רבנו קצת ברחמים, שיושיב אותו עוד קצת זמן שירגע ושלא יצטער, הרי גם כשרוצים לבשר לאדם בשורה לא טובה ח"ו לא אומרים לו ברגע אחד נפטר לך מישהו, איבדת את ממונך או קרה לך אסון, אומרים לו לאט לאטשאדם יבין בנפש שלו קצת את הצער ואת הכאב שיש לו, למה הקב"ה לא מנחם ומעודד את משה רבנו אלא שולח אותו ברגע אחד שילך מהשמיים וירד מהר לארץ?
אלא חשבנו לבאר ולומר יסוד גדול, "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (תהלים קטו, טז) השמיים הם המקום של הקב"ה, מתי שהקב"ה ברא את הארץ, הוא נתן אותה לבני אדם. ודאי שמלוא כל הארץ כבודו והקב"ה נמצא בכל מקום, אבל את הארץ הקב"ה נתן לבני אדם. וידוע מה שמובא בגמרא (פסחים פו:) כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא, מתי שאדם נמצא בבית שהוא אורח שם, כל מה שיאמר לו בעל הבית הוא חייב לעשות, אלא אם כן יאמר לו לצאת שאז הוא לא חייב לצאת.
השמיים הם הבית של הקב"ה והארץ זה הבית של בני האדם, האדם מקבל את הכוח והבעלות על הארץ מתי שהוא שומר ומקיים את התורה והמצוות. הארץ היא כמו מכונה, אם האדם עובד עם המכונה על פי הוראות היצרן אז הוא שולט על המכונה, אבל אם הוא לא עושה את הדברים על פי ההוראות שהיצרן אמר לעשות, הוא לא שולט על המכונה. כך גם הארץ, אם אתה מקיים את התורה והמצוות כמו שהיצרן של הארץ הקב"ה ציוה, אז אתה יכול לחיות בעולם ולהיות קיים בו. אבל אם אתה לא עושה מה שהיצרן אמר אתה לא יכול להיות קיים בעולם.
בשעה שמשה רבנו היה בשמיים זה לא היה הבית שלו אלא משה רבנו היה בתורת אורח שם, אבל מתי שמשה רבנו יורד לארץ והוא מקיים את התורה כמו שצריך מראשיתה ועד אחריתה, אז משה רבנו הוא בעל הבית של הארץ. בני ישראל חטאו בחטא העגל ועשו עבירה חמורה, מתי שמשה רבנו נמצא בשמיים בתור אורח לבקש סליחה בבית של הקב"ה על שבני ישראל עשו את העגל, הדבר לא כל כך נוח ומתאים והקב"ה לא ישמע לו.
לכן הקב"ה שהוא רחום וחנון נותן עצה למשה רבנו ואומר לו שירד לארץ כי מה שהוא יבקש בשמיים, הקב"ה לא יוכל לענות לו כי בני ישראל עשו דבר חמור ביותר. אבל מתי שמשה רבנו יהיה בארץ שבה הוא בעל הבית "וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" ומשם יבקש מהקב"ה למחול ולסלוח לבני ישראל כי כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, שם הקב"ה יקבל את הסליחה והכפרה שמבקש משה רבנו על עם ישראל.
לכן הקב"ה אמר למשה רבנו "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ.. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ" היה לטובת עם ישראל, כי משה רבנו בארץ הוא בעל הבית והקב"ה הוא אורח בארץ וכמו שמובא במדרש (שמות רבה לג, א) מתי שהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל משל הדבר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בַּת יְחִידָה, בָּא אֶחָד מִן הַמְּלָכִים וּנְטָלָהּ. בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ לוֹ לְאַרְצוֹ וְלִטֹּל לְאִשְׁתּוֹ, אָמַר לוֹ בִּתִּי שֶׁנָּתַתִּי לְךָ יְחִידִית הִיא לִפְרשׁ מִמֶּנָּה אֵינִי יָכוֹל, לוֹמַר לְךָ אַל תִּטְלָהּ אֵינִי יָכוֹל לְפִי שֶׁהִיא אִשְׁתֶּךָ, אֶלָּא זוֹ טוֹבָה עֲשֵׂה לִי, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ קִיטוֹן אֶחָד עֲשֵׂה לִי, שֶׁאָדוּר אֶצְלְכֶם שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהַנִּיחַ אֶת בִּתִּי.
אותו דבר התורה הקדושה, לקב"ה היה את התורה הקדושה תתקע"ד דורות בבית גנזיו לפני שנברא העולם, אחרי שהקב"ה נתן אותה לעם ישראל, הוא ביקש "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח) הקב"ה נמצא בכל מקום כי הוא אוהב את התורה. לכן מתי שאדם שומר את התורה והמצוות ומקיים אותם כמו שצריך, הקב"ה נמצא שם, אבל בגדר של אורח, ואם הקב"ה אורח, והאדם שומר ומקיים את המצוות כל מה שצריך, כל מה שיבקש מהקב"ה יתן לו בסוף.
אם כך הקב"ה אמר למשה רבנו "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ", תלך ותרד לארץ שאתה בעל הבית שם, ואז אני אהיה חייב לשמוע מה שאתה מבקש כי כל שיאמר לך בעל הבית עשה ואני אהיה חייב לשמוע לך ולסלוח לעם ישראל.