בימים אלו אנחנו מציינים את ימי ספירת העומר שבהם נפטרו תלמידי רבי עקיבא בגלל "שלא נהגו כבוד זה לזה". התלמוד מתאר את אותה תקופה בתיאור קשה: "והיה העולם שמם".
גם היום המציאות המורכבת היא חלק בלתי נפרד מחיינו; מלחמה, חטופים בעזה והרבה כאב ושכול. המשוררת הודיה עדי תיארה את התחושות בשרטוט מילים ישיר וחשוף.
וספרתם לכם ויהיו בעיניכם כימים אחדים / הודיה עדי
סופרים וסופרים
משפחות אבלות
סופרים וסופרים
גיבורים, הספדים
כבר חודשים ארוכים
סתיו, חורף ואביב
ובהגיע חג חירות
היה ברור לנו פשוט
שאם בניסן ניגאלו
ממש עכשיו שוב יתגלו
כבוד מלכותך והודך עלינו
אך משתם ונשלם
ולא נשתנה דבר
כמעט שנשברנו
וארזנו את החג בדמעות
ממאנים להיפרד מהתקווה
אך הכלים אחר כבוד נכנסים
לתרדמת שנה
והאורות כולם נסים
מפני אומה המעונה
ולוחות חדשים וודאי יבראו
אחרי שראשונים נשתברו
ויש לה דרך ארוכה
ובליבה עוד מועקה
וכל האורות מסנוורים
על שברי הלבבות המכילים
והיא עוד מחכה
לשופר גדול שיתקע,
שאור חדש על ציון יאיר
בכלי חדש מתאים
והיא עוד מאמינה
אותה אומה המעונה
שזה עתה
נרקמת עבורה הגאולה
כעת חיה.
ושבו בנים ובנות אל גבולה.