בליל הסדר אנו לוקחים שלוש מצות, אחת שוברים לחצי וממנו משתמשים לאפיקומן ומשאירים שתי מצות שלימות. צריך להקשות מדוע שוברים מצה אחת ומשתמשים בה לאפיקומן, למה לא משאירים את כל המצות שלימות או לוקחים את כל המצה כולה לאפיקומן?
אפשר לפרש ולומר יסוד גדול, יש לאדם מלחמה בשלוש חזיתות באמונה: על מה שעבר, על מה שיהיה ועל מה שקורה עכשיו. מה שהיה - לאנשים על העבר תמיד קל לדבר שזה היה טוב והאמינו טוב, בסוף כל דבר אנשים מודים שהכל מהקב"ה והכל לטובה, כך על פי רוב של העולם. על מה שיהיה - כולם בתקווה טובה, במחשבה ובתפילה שיהיה טוב. אבל על מה שקורה עכשיו, זה הדבר הקשה ביותר להתחזק באמונה וההתמודדות הגדולה שהיצר הרע מנסה לייאש את האדם באמונה.
לכן אנחנו לוקחים שלוש מצות, העליונה מסמלת את העבר ולכן נשארת שלימה, המצה התחתונה מסמלת את העתיד ולכן היא נשארת גם שלימה, המצה האמצעית שמסמלת את ההווה - אותה שוברים לחצי, לאפיקומן. את ההתמודדות בכל יום של האמונה בקב"ה - אותה שוברים לחצי, כי ביום יום שם האמונה של האדם בקב"ה חייבת להיות חזקה.
מסופר על הרב גלנטי שהיה קדוש עליון, שבאחת השנים הייתה שנת בצורת ועם ישראל היה בצער ובדוחק שלא ירד גשם. הפחה שליט ירושלים, ששנא מאוד יהודים, קרא להם ואמר שאם לא ירד גשם, הוא יגרש את כל היהודים מירושלים. הרב גלנטי הצטער צער גדול וקבע יום תענית להתפלל לקב"ה שירד גשם. הוא הודיע שבשעה מוקדמת בבוקר ילכו לקבר של שמעון הצדיק להתפלל שם. מרוב האמונה שהייתה לו שהקב"ה ייענה וירד גשם, אמר לכולם לבוא עם בגדי חורף, מעילים, צעיפים, מגפיים.
כולם האמינו ברב, אפילו שהיה יום חם מאוד ולא היה נראה במציאות שירד גשם. בדרך לקבר עצר שוטר אחד את כל האנשים שהיו עם הרב גלנטי ושאל אותם לאן הם הולכים בצורה כזו, ענה לו הרב גלנטי שהולכים להתפלל ולהוריד גשם. בז להם אותו שוטר והכה את הרב גלנטי בפניו. הרב גלנטי המשיך עם התלמידים והתפלל בציון של שמעון הצדיק ואמר שלא יצא מהציון עד שירד גשם וכך היה, עד שארובות השמים נפתחו וירד גשם.
זו אמונה חזקה שאדם מאמין שתהיה ישועה חזקה, אדם שמתפלל ואומר 'אם יהיה טוב', 'נראה מה יהיה', זו לא אמונה חזקה. האדם צריך לחזק את האמונה שלו בקב"ה בצורה חזקה כ"כ, לראות את הישועה גם אם הוא רואה שהדבר לא נראה שתהיה ישועה, האדם צריך לחיות את הישועה ואת האמונה חזק ביותר. לכן דווקא את המצה האמצעית חותכים ולא את המצה העליונה שהיא על העבר, מה שהיה אין בעיה וכולם מאמינים, בסוף אומרים שהכל משמים.
מצה תחתונה שהיא על העתיד, כולם מתפללים ומלאים תקווה שהכל יהיה טוב. המצה האמצעית שהיא על הווה, אותה שוברים כי שם תמיד האמונה פגומה ואותה צריך לחזק, כמו הרב גלנטי שגם אם יש שמש ולא רואים שיבוא גשם, האדם צריך להאמין אמונה חזקה וללכת עם המטריה ובגדי החורף כי ירד גשם, זו אמונה גדולה ואמונת חכמים.
אדם צריך לדעת שהניסיון של הדור הזה הוא ניסיון של אמונה, פסח הוא חג של אמונה. הגדולה של החג הזה - "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד, לא).
מתי שמתפללים ומאמינים באמונה מושלמת, אז האדם רואה ישועה וסיעתא דשמייא גדולה בדברים שגם אם לא יורד גשם לצאת עם בגדים של גשם כי בטוחים שירד גשם. אם אדם ככה בטוח וככה מאמין אז הוא רואה ישועה גדולה. כמו בני ישראל שהיו במצרים, רבותינו הקדושים אומרים שבני ישראל עשו את ליל הסדר ישבו ואכלו קורבן פסח, לפני שהקב"ה גאל אותם והוציא אותם ממצרים, על ידי שהתנהגו בתמימות וכמו שכבר נגאלים, בכוח הזה הקב"ה הביא את הישועה וגאל את בני ישראל.
האדם צריך ללכת עם האמונה עד הסוף בתמימות גדולה, גם אם הדבר נראה לא נכון ונראה לו קשה, גם אם הדבר מביא לו אויבים ושונאים, הוא צריך להיות עם אמונה תמימה עד הסוף. צריך לדעת מתי שיש לאדם אנשים שמצערים אותו, שזה חלק מהעלייה שלו, רבותינו הקדושים אומרים שהגלים הגבוהים בים נוצרים מרוח שבאה כנגד המים אז נהיה גל גבוה. כל דבר שבא משהו נגדו הוא מתרומם למעלה. כל פעם שיש דבר נגד קדושה ונגד טהרה זה סימן שזה אמיתי וככה עולים ומתרוממים למעלה. נחזק את האמונה בקב"ה בתמימות וכך נשיג את ההשגות הגדולות והגבוהות ביותר.