"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ".
בפרשת השבוע אנו מוצאים את עניין מיתת שני בני אהרון נדב ואביהוא, בהתקרבם לפני ה'. רבותינו הקדושים הרחיבו במעשה בני אהרון, יש מי שאומר שהיה זה בגלל שלא נשאו נשים, יש מי שאומר שהיו שתויי יין, יש מי שאומר שהיו אומרים מתי ימותו משה ואהרון וניקח את מקומם. כך רבו הפירושים מה עשו ומדוע מתו ביום שבו הקימו את המשכן שהיה יום גדול לשמים ולארץ, יום שהקב"ה השרה את שכינתו מהעליונים לתחתונים.
והנה צריכים ללמוד יסוד גדול, חז"ל אומרים לנו "איזהו חכם הרואה את הנולד" (תמיד לב.) שכאשר אדם רואה מה קרה ומה התולדות ממה שקרה, הוא רואה סיפור אחר בחייו. רואה מחז"ל מה היה בדבר דומה ומתי שרואה מה היו התוצאות בדבר דומה, הוא רואה את הנולד ונזהר שלא יקרה גם אצלו, לטוב או לרע, דבר דומה.
וכך מובא (איוב יט, כו) "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱ-לוֹהַּ" שכל מאורע שעובר על האדם, צריך ללמוד ממנו דבר הנוגע לאלוקותו יתברך שמו, איך להשתמש בו לעבודת ה'. ולא רק ללמוד על עצמו צריך, אלא גם ללמד לזולת, להזהיר אנשים איך להתנהג בכל דבר שקרה עם האדם.
ולכן כשרואים את עניין מיתת בני אהרון, האדם צריך ללמוד מוסר גדול לעצמו איך להתנהג, כי תורתנו הקדושה זה לא סיפורי מעשיות שהתורה באה לספר לנו, אלא לימוד לדורי דורות. כל דבר שקרה לאבותינו וכל דבר שעבר על רבותינו, איך האדם צריך ללמוד ולהיזהר איך להתנהג ואיך להתנהל בחייו, בגדר "איזהו חכם הרואה את הנולד".
מובא בגמרא (כתובות סז:) על עני אחד שבא לפני האמורא רבא ששאל אותו מה אתה אוכל היום, אמר לו העני "תרנגולת פטומה ויין ישן". שאל אותו רבא האם אתה לא דואג לדוחק הציבור שאתה אוכל דברים כל כך יקרים? אמר לו העני אני לא אוכל מכסף של בני אדם, אני אוכל מכסף של הקב"ה שכתוב בפסוק "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ" (תהילים קמה, טו) - בעיתם לא נאמר אלא בעיתו, שהכל לפי מה שכל אחד ואחד צריך, הקב"ה נותן לו. בתוך כך שמדברים, באה אחות של רבא שלא ראתה אותו שלוש עשרה שנים, והביאה לו תרנגולת פטומה ויין ישן. אמר רבא לעני קום תאכל, כי מה שדיברת בפה, הקב"ה נתן לך.
ומפה לומדים שכל מה שאדם מוציא מפיו לטוב ולרע, בסוף מתגשם וקורה. לכן בכל עניין שקורה לאדם "איזהו חכם הרואה את הנולד", כל תזוזה קטנה שקורית בחיי האדם, יש לה רמז. כל דיבור שאדם מוציא מפיו, יש לו רמז לעניינים ולדברים שעתידים לקרות.
כך מצאנו אצל דוד המלך. בשעה שבני ישראל נלחמו עם פלישתים ובראשם גוליית שהיה מחרף ומגדף את הקב"ה. בא דוד המלך לשאול המלך, ואמר דוד לשאול תתן לי אני אלך להילחם עם גוליית ואנצח אותו. אומר דוד לשאול "אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה" (שמואל א' יז, לב). מספר דוד המלך לשאול המלך "רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר. וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱ-לֹ-הִים חַיִּים. וַיֹּאמֶר דָּוִד ה' אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה" (שם, לד-לז).
וכן היה, כי יצא דוד אליו בלי חרב וחנית, אלא עם אבן "וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה". ורש"י במקום כתב, שדוד המלך אמר לשאול יודע אני שלא לחינם נזדמן לי הדבר ההוא, אלא שלעתיד אני בא לידי כיוצא בזה לישועת ישראל ואסמוך עליה ואצא.
מדובר על אחת המערכות הקשות שהיו לעם ישראל, ודוד אומר לשאול המלך 'מה שהקב"ה נתן לי להכות את הארי ואת הדוב להציל את הכבשה, זה היה סימן מהקב"ה'. "איזהו חכם הרואה את הנולד" לראות את הדבר הזה, ומשם לראות את הנולד, מה עתיד להיוולד ומה עתיד להיות לעם ישראל. זה שאני צריך למסור נפש להילחם ולהציל את עם ישראל גם בדבר שנראה בלתי אפשרי, זה רק היה סימן.
וזהו יסוד גדול בחיי האדם, כל דבר שקורה לאדם, אפילו הקטן ביותר, כל דבר שיצא מפיו של האדם, כל דבר שיצא מהאדם, אדם צריך לדעת שזה סימן לדברים הבאים שעומדים לבוא על האדם בחיים.
ועל זה אמר רבי יוחנן ביום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים, וניתנה לשוטים ולתינוקות. וצריך להבין מה פירוש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות, אלא התשובה היא כך שאפילו שוטה ותינוק שאומר דבר זה כמין סימן "איזהו חכם הרואה את הנולד" שמשם האדם יכול לראות את זה כמו נבואה, ולדעת מה עתיד להיות ומה עומד לקרות.
כאשר נראה בפרשת השבוע את כל עניין נדב ואביהוא והסיבות מדוע מתו, נלמד מוסר גדול מאיזה דברים צריכים להיזהר ומאיזה דברים להישמר, מאיזה דברים אדם צריך ללכת איתם בכל כוחו עד הסוף, כי התורה הקדושה היא מגדלור שמאירה לנו את החיים, ונותנת לנו סימנים בכל דרך ובכל דבר איך לנהוג בחיינו.