פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והשבוע: מה מברכים על מופלטה?
שאלה:
שלום לרבנים החשובים. במוצאי חג הפסח חוגגים המרוקאים את חג המימונה שבו הם אוכלים מופלטות. ברצוני לשאול מה מברכים על מופלטה, והאם יש הבדל כמה מופלטות אוכלים. וגם אצלנו נוהגים למלאות את המופלטה בכל מיני מילויים, האם זה משנה את הברכה?
תשובה:
שלום לכם. ברכת המופלטה היא בורא מיני מזונות מכיון שהמופלטה היא בצק דק ורך המרוח בשמן ונאפה על המחבת, וכל בצק דק מאוד שמתקפל בקלות ברכתו מזונות, כמו שביאר הרא"ש (פסקים ברכות מב,א) על הנילי"ש שברכתו מזונות: "נילי"ש פירושו בלילה רכה מאוד של קמח ומים ששופכים אותה על מחבת רותחת שעל גבי האש ונאפית מחום המחבת".
וכן פסק השולחן ערוך (בסימן קסח הלכה טו): "טרוקנין, דהיינו שעושים גומא בכירה ונותנים בה קמח ומים מעורבים בה ונאפה שם, מברך עליו בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש, ואם קבע סעודתו עליו מברך המוציא וברכת המזון.
אבל טריתא, דהיינו שלוקחים קמח ומים ומערבים אותה ושופכים על הכירה והוא מתפשט ונאפה, אין עליו תורת לחם כלל ואין מברכים עליו אלא בורא מיני מזונות, וברכה אחת מעין שלוש, ואפילו קבע סעודתו עליו".
וטעם נוסף לברכת מזונות מובא בביאור הלכה (ד"ה קמח) שציטט את דברי הרמב"ם (פרק ג'): "עיסה שנאפתה בקרקע כמו שהערביים שוכני המדבריות עושין, הואיל ואין עליה צורת פת מברך עליה 'בורא מיני מזונות'. והסביר הלבוש שהטעם הוא שהעיסה נילושה ונאפתה שלא כדרכה. ומינה לענין מופלתה דידן שגם היא נאפת על מחבת שלא כדרך אפייה ולכן ברכתה מזונות.
ואכן כך כתבו כמה מרבותינו הפוסקים לברך ברכת מזונות על המופלתה, ראה בספר ברכת ה' לרב משה לוי (ח"ב עמוד רטו), וכן הרב שלום משאש (שו"ת שמש ומגן ח"ד סימן לח) והעיד שם שכן המנהג פשוט שלא לבך על המופלתה כי אם בורא מיני מזונות. וכל שכן אם מטגנים את הבצק בשמן שאז נוסף על זה עוד טעם המובא בשולחן ערוך (סימן קסח ס"ז) שעיסה שערב בה שמן הרי היא פת הבאה בכיסנין וברכתה מזונות.
וברכה אחרונה מברכים על המחיה, ואם אכל ממנה שיעור קביעות סעודה של 216 גרם יברך ברכת המזון כיון שנראה שהמופלטות דומות לטרוקנין יותר מהטריתא, ואף אם הוא לא שבע ממנה כיון שזהו השיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו, כמו שכתב השולחן ערוך (סימן קסח ס"ו).
ולגבי המילויים יש חילוק בהלכה בין הספרדים לאשכנזים, שהספרדים לא מצרפים את המילויים לשיעור קביעות סעודה, ובין האשכנזים ישנם שיטות שונות אם מצרפים לשיעור קביעות הסעודה גם את המילויים. והמגן אברהם (סימן קסח ס"ק יג) כתב שמצרפים לשיעור המזונות בשר ודברים אחרים, ודנו בזה הפוסקים אם זה נאמר רק על דברים שמלפתים בהם את הפת הבאה בכיסנין ולא דברים שרגילים לאוכלם בנפרד (דרך החיים דיני בורא מיני מזונות אות ג).
ובספר וזאת הברכה (סימן ט אות ז) כתב שמסתבר שדין צירוף המאכלים לקביעות הסעודה נאמר רק כשקובע סעודה על הכל ולא כשאוכלם באופן ארעי כאותם המופלתות כנאכלין לתענוג ולא לסעודה, ולכן ודאי שאין לצרף את המילויים לשיעור קביעות הסעודה.