"לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ".
הגמרא במסכת ברכות (י, ב) לומדת מהפסוק הזה 'לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם' - אסור לאדם לאכול עד שיתפלל, ואחרי שיתפלל אז יאכל. אדם צריך לדעת שהוא צריך להתחיל את היום עם הקב"ה, לתפילה יש כוח עצום וקדוש שאין שני לו, אין דבר שעומד ליד כוח התפילה. אדם שאוכל ושותה ורק אחר כך מתפלל, הוא נקרא שאוכל על הדם.
מתי שאדם מתחיל את היום בתפילה ובקדושה ולא על הדם, לא אכל לפני שהתפלל, אלא התפלל והודה לקב"ה על מה שאמר לו. אז האדם מגיע להמשך הפסוק - "לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ". האדם קם בבוקר ונותן ליצר הרע להיכנס כבר בבוקר באדם ולהשתלט לו על החיים, פתאום הוא מתחיל לחשוב איך יהיה היום, יהיה טוב או לא. עבר לידו חתול שחור - בטח היום לא יהיה יום טוב; ירד במעלית ונתקע - היום לא יהיה טוב; הלך בבוקר והחליק - היום לא יהיה טוב; נסע בכביש וכמעט דרס מישהו - לא יהיה יום טוב. כל זה נקרא "לֹא תְנַחֲשׁוּ" שמתחיל לנחש ניחושים, ולמה הוא מתחיל לנחש ניחושים כי בבוקר הוא קם ולא התפלל כמו שצריך, לכן הוא מגיע לגדר של "לֹא תְנַחֲשׁוּ".
אם יקום וקודם כל יתפלל, הרי שהוא לא יגיע לנחש ניחושים - למה קרה לי פה ולמה קרה לי שם, כי כבר התפלל. ברגע שהאדם מתפלל, הקב"ה מונע ממנו את כל הדברים הקשים והחמורים.
דוד המלך אומר "תְּנוּ עֹז לֵא-לֹהִים" (תהילים סח, לה) אומרים רבותינו הקדושים, אדם שקם בבוקר ועובד את הקב"ה, מקיים תורה ומצוות כמו שצריך, מתפלל כמו שצריך ועובד את הקב"ה כמו שצריך, הוא נותן עוז לקב"ה, הוא מגדיל את פמליה של מעלה ונותן כוח בשמיים. מתי שיהודי עושה עבירות ומתנהג בצורה לא טובה רח"ל, הוא מחליש את השמיים, גורם שיהיה פחות כוח בשמיים. נתאר לעצמנו אדם שמחליש מלך, המלך שונא אותו. אדם שמחזק את המלך, המלך אוהב אותו.
אדם שמחזק את הקב"ה ואת פמליה של מעלה כמה הקב"ה אוהב אותו, "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי" אתם מוסיפים ומגדלים את הקדושה של הקב"ה. ואם ח"ו לא מתנהגים כמו שצריך, האדם מחליש את הכוח של הקב"ה. לכן האדם צריך להיזהר זהירות גדולה שהחיים שלו והקו שלו בחיים יהיה קו כמו שהתורה הקדושה אומרת "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ" אסור לאדם לאכול על הדם שלא יגיע לא לנחש ולא לעונן.
אפשר עוד להוסיף שלא תנחשו בא מלשון נחש, הגמרא אומרת במסכת בבא קמא (טז, א) שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש והני מילי דלא כרע במודים. שבע שנים אחרי שהאדם מת, עמוד השדרה שלו נעשה נחש בגלל שלא כרע והשתחווה לקב"ה במודים. נבוא ונשאל למה זה נהיה דווקא נחש ולא דבר אחר?
אלא שהגמרא אומרת במסכת ברכות (נז, א) הרואה נחש בחלום זה מסמן שיהיה לאדם פרנסה, הרי נחש זה דבר מקולל, הקב"ה קילל את הנחש "וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג, יד). מה שיאכל הנחש, יאכל בשר, יאכל דג, יאכל ירקות בכל דבר יהיה לו טעם של עפר. אם כך למה הקב"ה קילל אותו בזה?
משל למלך שהיו לו שני בנים, אחד אהוב ואחד שנוא. לבן האהוב אמר המלך תבוא אלי כל יום ואני אתן לך כסף. לילד השנוא אמר המלך תבוא אלי פעם בשנה אתן לך פעם בשנה מראש את כל הכסף שאני רוצה. שאל הבן האהוב את אביו, למה אני צריך לבוא כל יום לבקש ולאחי אתה נותן פעם בשנה? אמר לו המלך אני אוהב אותך ואני רוצה לראות אותך כל יום - וכך כשתבקש ותודה לי על מה שאני נותן לך, ניפגש בכל יום. הנחש לא מודה לקב"ה, את מה שיש לו הוא רואה את זה כדבר מובן. אבל אדם שיודע להודות לקב"ה, זה אדם שיודע לקבל יום יום את מה שהקב"ה נותן לו ויודע להודות על מה שהקב"ה נותן לו.
לכן התורה אומרת "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם" - אתה תקפיד להתפלל ולהודות לפני שאתה אוכל, "לֹא תְנַחֲשׁוּ" שלא תגיע להיות כמו נחש שמרגיש שיש לו הכל כמו עפר ולא צריך להודות להשם. "וְלֹא תְעוֹנֵנוּ" אפשר לפרש שהאדם צריך לקשור הכל לקב"ה כי הכל שלו, אני אוכל בשביל שיהיה לי כוח לעבוד את השם, אני נוסע לטיול בשביל רחבות הדעת ללמוד תורה ולקיים מצוות. כאשר האדם עושה את הכל בשביל הקב"ה, הוא נהיה חסיד.
וכך ראינו סגולה גדולה, אדם שלא זכה ורוצה לקנות בית, ילך ויחפש בית שיש בו סוכה ויגיד אני רוצה לקנות בית בשביל הסוכה, ובשביל הסוכה השם יזכה אותו בכל הבית. מתי שאדם רוצה לעשות משהו ולהשיג משהו, יקשור את זה לקב"ה ואז הוא בגדר של חסיד שאם יש לו משהו שרוצה ולא נענה, ילך לחסיד כמו שהגמרא אומרת שיתפלל עליו, תהיה חסיד ותקשור הכל להשם והוא יענה לך על הכל.
דבר זה הוא יסוד חשוב שאפשר דרכו להשיג השגות גדולות בכוח התפילה והמעשים באופן כללי ופרטי וזו דרך חזקה שחייב כל אחד לחזק בנפש שלו ולחיות אותה דקה דקה, וכך כל החיים של כולנו ישתנו לטובה ולברכה.