"וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ".
בשני רשעים עוסקת פרשתנו - בלק ובלעם. רבותינו אומרים שכפי מה שרואים שבלעם היה רשע ורע, כך צריך לדעת שבלק היה רשע גדול עוד יותר ושנאתו לעם ישראל הביאה אותו לחשוב ולתכנן לפגוע בעם ישראל בכל דרך אפשרית.
שורש השנאה של בלק לעם ישראל, מסבירים רבותינו, מגיע מכך שראה בכוחות הטומאה שלו שעתידה לצאת ולהיוולד ממנו רות המואביה. מה שהביא אותו לחשוב בכל דרך אפשרית איך הוא יכול להכחיד את כל עם ישראל ולהשמיד אותם, בכדי שלא יצא ממנו אף זכר שקשור לעם ישראל.
וכך בלק הלך ושכר את בלעם והיה מוכן לשלם לו כל סכום שבעולם ולתת לו כל מה שאפשר ובלבד שיקלל וישמיד את עם ישראל - שלא תהיה מציאות ח"ו שאחרי כמה דורות תצא ממנו רות המואביה שממנה יצא דוד המלך. מרוב שנאתו לעם ישראל הוא היה מוכן לאבד את הכל ובלבד שלא יצא ממנו דוד המלך.
בלק ידע שעם ישראל לא ייצא נגדו למלחמה, עם ישראל רק עומד לידו ואם הוא לא יתגרה בעם ישראל הם לא יצאו נגדו למלחמה. אבל בגלל שפחד שמא ייצא ממנו מישהי שתתגייר וזו רות שממנה יצא דוד המלך, הוא היה מוכן לקלל ולהשמיד את הכל רק שלא יצא ממנו משהו יהודי.
רואים כמה השנאה של הרשעים לצדיקים גדולה "כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים" (תהלים קכה, ג) אדם רשע - לא ינוח שבט הרשע, לא יכול לעמוד ליד גורל הצדיקים - ליד התורה וליד הקדושה, המצוות והדברים הטובים. לבלק אין שום סיבה לפחד מעם ישראל, כי הקב"ה אמר לא לצאת נגד מואב למלחמה, אבל בלק פוחד שתצא ממנו נכדה שתביא את דוד המלך והוא הולך לסכן את כל עולמו ואת כל מה שיש לו, העיקר להכחיד את עם ישראל שבעוד כמה דורות לא תצא רות המואביה.
אם נסתכל על בלק נראה שבלק הקריב ארבעים ושניים קורבנות עם בלעם בכדי לרצות את הקב"ה וכך יוכלו לקלל את עם ישראל ולעשות להם רע. וכך למרות הסגר שהקב"ה שם לבלעם כדי שלא יוכלו לקלל את עם ישראל, הוא מחפש פרצה בכדי שיוכלו לעשות הפוך ממה שהקב"ה אמר לו שלא יקלל. הוא הולך מכל צד, מקריב את הקורבנות ומנסה למצוא משהו ולתת עין הרע על עם ישראל, אבל הוא לא הצליח.
ואומרים רבותינו הקדושים אפילו שאדם עושה משהו שלא לשם שמיים, עשויים לצאת לו מזה דברים גדולים. בוודאי שאדם צריך לעסוק בתורה ובמצוות לשם שמיים שזו הדרגה הגבוהה והגדולה וכך צריך לעשות בכל מצוה שהאדם עושה לשם יחוד קודשיה בריך הוא. אבל גם אם אדם עושה משהו שלא לשם שמיים, אחרי זמן במשך הדורות הוא יזכה שמהמצב שעשה שלא לשם שמיים יצא מזה משהו גדול וטוב לדורות.
אם כך יש שתי דרגות, אחת לשם שמיים והשנייה שלא לשם שמיים. האדם צריך לדעת שגם אם עשה דבר שלא לשם שמיים, אולי לא יקבל עליו שכר היום, כי לא עשה לשם שמיים, אבל אחרי דורות גם מצוה שלא לשם שמיים מקבלים עליה שכר והבנים והנכדים יקבלו תועלת ושכר, מעלה וגדולה כמו שעשו דבר לשם שמיים. המרחק בין הדורות גורם לאדם שגם מצוה שנעשתה שלא לשם שמיים מקבלים עליה שכר כמו שנעשתה לשם שמיים.
וכך רואים אצל בלעם ובלק, בזכות ארבעים ושניים קורבנות שהקריב בלק אומרים רבותינו הקדושים שזכה שתצא ממנו רות המואביה. ארבעים ושניים קורבנות נגד השם ובכדי לקלל את עם ישראל, אבל בכל אופן זה בשביל הקב"ה ואפילו שזה ברשעות וברוע, זוכה שתיוולד ממנו רות המואביה שממנה יצאה מלכות בית דוד. ועל ארבעים ושניים הקורבנות האלו, אומרים רבותינו הקדושים שנאמר "וְדִבַּרְתָּ בָּם" (דברים ו, ז) ב"םבגימטריא ארבעים ושניים קורבנות שלא לשמה, יצאה ממנו רות המואביה.
אדם צריך לדעת יסוד גדול שתמיד צריך ללמוד תורה ולעשות את המצוות והמעשים הטובים לשם שמיים, כי המעלה של הדברים לשם שמיים היא מעלה גדולה ביותר. אבל גם עשה את הדברים שלא לשם שמיים ולא יקבל שכר עליהם בעולם הזה, אחרי כמה דורי דורות הבנים שלו יקבלו שכר כמו שהמצוה נעשתה בשלימות. עשיית המצוה לאורך זמן גם אם היא לא נעשתה לשם שמיים, נותנת לאדם שכר כמו שעשה אותה לשם שמיים.
בלק עם כל הרשעות וכל הכוונות הלא טובות נגד השם, הקריב קורבנות לקב"ה וזכה שיצאה ממנו רות המואביה. לכן אדם צריך להידבק בקב"ה ולעשות את כל מעשיו לשם שמיים, ואפילו אם לא עשה לשם שמיים -יידע שלבסוף יקבל על זה שכר ומעלה גדולה שאין כדוגמתה. מתי שאדם דבק בקב"ה "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱ-לֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד) זוכה לדברים נשגבים וגדולים.