בכל פעם שמדברים על רבי שמעון בר יוחאי, אנו מתמלאים אימה ופחד. אי אפשר להבין בדעת את הכוח והגדולה של רבי שמעון בר יוחאי.
תמיד יש בדעתנו את הגמרא שאומרת (ברכות ט, א; גיטין יט, א) "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק". מה המיוחד ברבי שמעון בר יוחאי שבזמן שיש לאדם צרות ובעיות, כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק?
ואולי אפשר לבאר ולומר בפחד ואימה יסוד גדול על רבי שמעון בר יוחאי, המדרש (שמות רבה נב, ג) מספר על תלמיד של רבי שמעון בר יוחאי שנסע לחוץ לארץ, עשה עסקים ונהיה עשיר. כאשר חזר, כל התלמידים של רבי שמעון התחילו לקנא בו למה הוא עשיר ולהם אין, למה הוא הצליח והם לא. התחילו התלמידים לחשוב אולי יפסיקו ללמוד, יצאו לחו"ל לעבוד כמו אותו תלמיד ויתעשרו. רבי שמעון בר יוחאי אסף את כל התלמידים שלו והלך איתם מחוץ לעיר לבקעה של פגי מדון, אמר רבי שמעון בקעה בקעה מלאי דינרי זהב, המדרש אומר שהבקעה התחילה להתמלא בזהב.
אמר להם רבי שמעון מי שרוצה את העולם הזה שיקח את העולם הזה, מי שרוצה את העולם הבא שלא יגע פה ולא יקח כלום וזה מה שכתוב (משלי לא, כה) "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן", מי שרוצה להיות שמח ליום אחרון - לא יגע, מי שרוצה את העולם הזה פה - יקח. המדרש אומר שתלמידי רבי שמעון הבינו ולא רצו ולא לקחו מהבקעה כלום.
רואים פה שהחיים מורכבים מאוד, החיים מחולקים לדברים של העולם הזה דברים גשמיים ולדברים רוחניים של דבקות בקב"ה לעתיד לבוא לעולם הבא. התלמידים ראו תלמיד שהתעשר וחשבו שזה טוב, אמר להם רבי שמעון אתם רוצים עושר תיקחו מהבקעה, אם אתם לא רוצים שייגרע לכם מהעולם הבא, אל תגעו בזה. יש אנשים שרוצים את העולם הזה והקב"ה נותן להם את העולם הזה, יש אנשים שמבינים את העומק שהעולם הבא הוא הדבר העיקר - "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" שהאדם מחכה לשחוק ולשמוח ביום אחרון מתי שיחזיר את הנשמה שלו לקב"ה.
הגמרא מספרת (שבת לג, ב) שבשנים שרשב"י התחבא במערה הקב"ה עשה לו נס ונברא עץ חרוב שממנו אכל. כל המפרשים שואלים למה דווקא עץ חרוב ולא עץ אחר, הרי חרוב הוא דבר לא טוב - הגמרא אומרת (שבת כד, ב) שחרוב הוא מאכל לבהמות והרמב"ם בהלכות דעות (ד, יא) כותבשחרוב הוא מלשון חרבות לבטן - זהו אוכל לא טוב. אם כך למה הקב"ה ברא לרבי שמעון דווקא חרובים ולא אוכל אחר?
אולי אפשר לבאר ולומר, הגמרא אומרת (בכורות ח.) שחרוב מהרגע שזורעים אותו ועד שהוא נותן את פירותיו לוקח שבעים שנה. הגמרא מספרת (תענית כג.) על חוני המעגל שפגש אדם שזורע עץ של חרובים ושאל אותו בשביל מה הוא זורע אם הפירות יגדלו רק עוד שבעים שנה, ענה לו אותו אדם שאבא שלו זרע בשבילו לפני שבעים שנה והוא זורע לילדים שלו לעוד שבעים שנה. אם אדם לא יודע להסתכל לטווח ארוך זה לא טוב. וכך אפשר שזה מה שרצה הקב"ה לרמוז לרבי שמעון בר יוחאי, אתה הולך למערה ושם במערה יש סבל קשה. זוג אחד של בגדים היה לרבי שמעון בר יוחאי במשך שלוש עשרה שנים, היה מוריד את הבגדים וקובר את עצמו בחול ללמוד תורה, בשעת התפילה יוצא ומתלבש בשביל התפילה ואחרי התפילה שוב חוזר ללמוד תורה בתוך החול, עד שהגוף שלו כולו העלה פצעים ומוגלות, דברים קשים ביותר.
רבי שמעון בר יוחאי סבל סבל גדול והקב"ה רצה להראות לו - כמו עץ החרוב שזורעים אותו לשבעים שנה, כך הסבל שאתה עובר הוא לא לעכשיו ולא תקבל עליו שכר היום, השכר הוא ותשחק ליום אחרון. אתה לומד תורה והתועלת שתקבל היא ליום אחרון. כמו החרוב שצומח לאחר שבעים שנה, כך שכרה של התורה מגיע לאחר שבעים שנותינו בעולם הזה. שכן אין שכר בעולם הזה השכר הוא בעולם הבא לא בעולם הזה. לכן הקב"ה נתן לרבי שמעון דווקא עץ חרובים ולא עץ אחר, שהשכר יהיה לעתיד לבוא ולא עכשיו, שלא יחכה עכשיו לשכר.
אפשר גם לומר שחרוב - אותיות בחור. בשנים הצעירות, שנות הבחרות חושבים בעיקר על הרגע, ורוצים לקבל מהר את הכל. אומר הקב"ה לבחור תהפוך את השם שלך מבחור לחרוב ותחשוב כמו חרוב. בחור שחושב מה הרווח וכמה אני מקבל, אני לא רואה את הרווח - זה לא טוב. אלא צריך להסתכל כמו חרוב לטווח ארוך ואז יהיה לו טוב בדרך. אם הוא מסתכל לטווח קצר, רע לו בדרך כי הוא לא מקבל מהר מה שרוצה.
אדם שחושב שהתורה והמצוות הן כמו מכונה שמכניסים מטבע ויוצאת פחית, לא יקבל את התורה והמצוות, הוא ישים וישים ולא יצא לו כלום. צריך לשים את התורה והמצוות ולחכות זמן עד שהקב"ה חושב שזה הזמן והעת שכל הדברים מסתדרים לקבל מה שהקב"ה רוצה שתקבל. אדם ששם מטבע במכונה ומחכה מהר לתשובה - היא לא תבוא בהכרח. עלינו להמתין עד הרגע שהקב"ה רוצה שנקבל ממנו את המגיע לנו, אך אם נזדרז מהר אנו עלולים לאבד את הכל ולא לקבל כלום.
רבי שמעון בר יוחאי סבל והמתין. הוא לא ציפה ולא חיכה לשכר בעולם הזה ועשה את הכל במסירות שאין כדוגמתה. זה הכוח הגדול של רבי שמעון בר יוחאי עליו אנו נסמכים ונשענים בשעת הדחק.