גם בדורות האחרונים, המכונים בדברי חז"ל "עקבתא דמשיחא", תקופה של "חושך, העלם והסתר" של ההתגלות האלוקית בעולם, מתרחשים ניסים המשפיעים על כלל ישראל ומזכירים את הניסים הגדולים בהיסטוריה היהודית, שבעקבותיהם נקבעו לנו בתורה וע"י חז"ל, חגים נצחיים של תודה לה' ושמחה רוחנית.
אחד הניסים הללו קרה ב- י"ב תמוז תרפ"ז (1927), יום גאולתו ושחרורו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש נשמתו עדן - הנשיא השישי בשושלת חב"ד), ממאסרו בברית המועצות הקומוניסטית. על רקע ההתנהגות השלטונית באותו זמן בו הוא התרחש, הייתה זו הקרבה ומסירות נפש בלתי רגילה של מנהיג ישראל, המשליך נפשו מנגד באומץ מול השלטון הדורסני, להרביץ תורה ויהדות, מבלי להירתע מן הסכנה הברורה. כתוצאה מכך, הוא כצפוי נאסר ונידון למוות. למרבית הפלא מתרחש נס בלתי יאומן והוא זוכה לשחרור וגאולה. משמעותו ותוצאותיו של יום זה הינם כה גדולים ומשפיעים לאורך זמן ולדורות על כלל העם היהודי עד שהפך ונקבע לחג הגאולה.
עבודת הקודש של אדמו"ר הריי"צ, ההקרבה שקדמה למאסר והנס הבלתי צפוי, שבזכותו עד היום הזה לא כבתה גחלת היהדות בברית המועצות וכלל המדינות שהיו תחת השפעתה, מהווים דוגמא והדרכה לכל פעולות מסירות הנפש בדורנו.
פרשת המאסר ופרשת הגאולה, שתיהן, משמשות אבוקת אור שלאורן ילך דורנו ויתחזק בקיום היהדות ובשמירת התורה והמצוות, בכל תנאי ובכל מצב שהוא, תוך נכונות להקרבה ומסירות הנפש בשעת הצורך.
היה זה שנים ספורות לאחר ההשתלטות של הקומוניזם על ברית המועצות, בה היה מרוכז עיקר מניינו ובניינו של עם ישראל באותה שעה. "המחלקה היהודית - היבסקציה" שהוקמה לשם טיפול בחינוך העם, כלומר - בטשטוש וביטול אופיו המקורי של עם ישראל, נקטה בכל דרכי הדיכוי והתעמולה כדי להעביר את היהודים, ובמיוחד את הצעירים שבהם, על דתם. הייבסקים לא בחלו בשום אמצעי כדי לכפות על היהודים את האידיאולוגיה הכפרנית האנטי-דתית. לשם כך נעזרו בכל מכשירי הדיכוי של המשטר הסובייטי - מאסר, עינויים, גירוש ורצח ר"ל. הם הטילו פחד וטרור וכתוצאה מכך, רבים נשרו מן היהדות עד כדי כך שהייתה סיבה לחשש ולפחד מהמשך עצם קיום היהדות ברחבי ברית המועצות וגרורותיה.
עד שקם כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע והדליק את מדורת מסירות הנפש כשהדלק המזין אותה היא - האמונה וההתלהבות החסידית. הוא הצליח תוך הקרבה עצמית, שלו ושל חסידיו, להפוך את הקערה על פיה, וארגן רשת מסועפת של פעילות יהודית ובעיקר חינוך תורני, בכל רחבי בריה"מ, על אפם ועל חמתם וחרף רצונם האדיר של השליטים הכפרנים. היה זה מרד רחב ממדים, שהקיף מאות אלפי יהודים, כשכל השומע והצופה עומד ומשתאה על פלא גדול זה. היה זה אדמו"ר הריי"צ שהכריז בגאון ובתקיפות באזני המוני חסידיו ומעריציו, בפומבי ובידיעה כי אנשי השלטונות שומעים את דבריו כי אין להם להירתע מהשלטון ובכל הקשור לענייני נשמה ורוח עליהם ללכת בדרך היהדות, גם כשהיא כרוכה בסכנת נפשות. באזני נציגי השלטונות הכריז: "רק גופותינו נתונות בגלות אך לא נשמותינו. עלינו להכריז גלוי לעין כל, כי בכל הנוגע לדתנו, בתורה ומצוות ומנהגי ישראל, לא חלה עלינו שום מרות".
לחוקרים בבית הכלא שאיימו עליו באקדח, באמרם כי "צעצוע" זה שינה את דעתם של הרבה אנשים, השיב באומץ: "צעצוע זה מסוגל להפחיד רק את מי שיש לו עולם אחד בלבד ויותר מא-ל אחד, אך יהודי, שיש לו א-ל אחד ושני עולמות, לא נבהל מזה…".
השלטון חשב לדכא את המרד הרוחני על ידי כריתת הראש חלילה, לכן הוא נאסר תוך כדי עינויים פיזיים ונפשיים ונגזר עליו גזר דין מוות. אלא שאז התרחש הנס והפלא הגדול והוא שוחרר באופן גלוי ומופגן.
גאולתו של נשיא ישראל היא גאולה כללית ומשפיעה על העם כולו. הלקח וההוראה לדורות היא, כי גם בדורנו ישנם ניסים, וגם בדורנו ישנה מסירות נפש. פרשת המאסר והגאולה מלמדת כי באשר לקיום התורה והמצוות אין לנו להירתע משום הפרעה, בין הפרעה של דיכוי, וכל-שכן שאין לנו להיבהל מהפרעה של פיתוי ולהיטות לנוחיות חומרית. תמיד ובכל מצב עלינו לשמור על ייחודנו ולקיים את שליחותינו כגוי אחד בארץ להליכה בדרך התורה והמצוות.
וכך כותב כ"ק אדמו"ר הריי"צ, חתן חג הגאולה: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז כי אם גם כל מחבבי תורתו הק' שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה, כי כל איש ישראל (מבלי התחשב עם מצבו הפרטי בשמירת וקיום המצוות) לבו תמים עם ה' ותורתו".
חג זה המציין את מסירות הנפש ופעולותיו של נשיא ישראל למען כלל ישראל, מוסיף כוח ועוז בכל אחד ואחת מבני ישראל ללכת בדרך הישרה כאשר הורינו ולהמשיך בפעולותיו בהחזקת והפצת התורה והיהדות, בכל מקום ובכל זמן ועידן.
בתפילה לה' יתברך שנזכה לראות ניסים גלויים גם בימינו אלה, בניצחון מוחלט של חיילי צה"ל על אויבינו ושחרור החטופים והחטופות. עדי נזכה לגאולה שלימה בביאת משיח צדקנו מיד ממש.
(מיוסד על שיחת קודש של הרבי מליובאוויטש)