במדרש (קהלת רבה א, יד) מלמדים אותנו חז"ל: אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, אֶלָּא אִן אִית לֵיהּ מְאָה בָּעֵי לְמֶעֱבַד יַתְהוֹן תַּרְתֵּין מָאוָון, וְאִן אִית לֵיהּ תַּרְתֵּי מָאוָון בָּעֵי לְמֶעֱבַד יַתְהוֹן אַרְבָּעָה מְאָה (מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים. יש לו מאתיים, רוצה ארבע מאות) - כמה שיש לאדם ומה שיש לאדם, אדם רוצה יותר.
הדבר הזה טבוע בנפש האדם - אדם משיג דבר, הוא רוצה דבר יותר גדול. השיג דבר יותר גדול, הוא רוצה ומבקש דבר יותר גדול. הטבע הזה, האופי הזה, מה שטמון בנו, בנפש שלנו, יכול להיות לטובה - אדם שנתן צדקה רוצה לתת יותר, אדם שלמד תורה רוצה ללמוד יותר. יש כאן אם כן גם ענין חיובי ויש בזה גם דבר שיכול להוביל את האדם למקומות לא טובים, משום שיש לאדם דחפים להשיג יותר - רצונות שכלום לא מספק אותו, ואז הוא רוצה יותר, מה שיכול לקחת אותולמקומות לא טובים.
אמנם רבותינו הקדושים אומרים לנו, שבזמן שהברכה באה לאדם מהקב"ה והשפע של הפרנסה בא לאדם מהקב"ה, אז הדחפים להשיג יותר בצורה לא בריאה, יורדים ממנו. מתי שמגיע לאדם מהקב"ה, שפע של פרנסה, שפע של הצלחה, אין לו את הדחפים המסוכנים שיכולים להוביל אותו לטעויות ונפילות. מתי שההצלחה מגיעה מדחפים של מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים, אנחנו מועדים לנפילות. לעומת זאת בשעה שהברכה היא מהקב"ה אז היא איננה לוקחת את האדם לדחפים מסוכנים, ויש בה רק טוב.
בספר משלי (י, כב) אומר החכם באדם "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ", אם אדם זוכה לברכה מהקב"ה "הִיא תַעֲשִׁיר", היא מעשירה "וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ", היא לא גורמת לך למה שרבותינו הקדושים אומרים, מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים. מי שיש לו מאתיים, רוצה ארבע מאות. היא נטולה רצונות ודחפים שיכולים לגרור את האדם לנפילות, הסתבכויות ודברים לא טובים.
זו גם משמעות הדברים של מה שדוד המלך אומר בתהילים (תהילים פו, ד) "שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא", דוד המלך אומר להקב"ה "שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ", הקב"ה תשמח אותי, תשמח את הנפש שלי, "כִּי אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא", כל מה שאני רוצה זה 'אליך' שלא יהיה בגדר של מי שיש לו מנה רוצה מאתיים אלא כל מה שתתן לי, סיעתא דשמייא וברכה ושמחה והצלחה - יבוא ממך ולא מרצון ודחף שיש לי להשיג משהו. כי אם ברכה מגיעה מדחף שיש לי להשיג משהו, היא עלולה להוביל את האדם למצב הזה של מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים ויכול להביא את האדם לסכנה ויכול להביא את האדם לקלקול ויכול להביא את האדם למקום לא טוב.
רבותינו הקדושים מלמדים אותנו שבזמן שהקב"ה אמר לכהנים לברך את עם ישראל ברכת כהנים (במדבר ו, כג-כז) "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ..", עמדו בני ישראל והתנגדו, הם אמרו אנחנו לא רוצים, אנחנו רוצים שהקב"ה יברך אותנו.
למה בני ישראל לא רצו שהכהנים יברכו אותם? הם חששו ואמרו אם מישהו מברך אותנו, אנו עלולים לקבל גם את הדחף להשיג עוד ועוד, מה שלא מגיע מה'. אנחנו רוצים את הברכה מהשם ישירה ולא דרך מתווך ולא דרך שום אדם, כי אז זו יכולה להיות ברכה. כן, נרוויח כסף על ידי ברכה, אבל להרוויח את הכסף על ידי ברכה, יכול להביא אותנו למצב שמי שיש לו מנה, רוצה מאתיים וזה רק יכול להיות קלקול בשבילנו. אמר להם הקב"ה, הכהנים יברכו אבל אני עומד מאחוריהם והברכה היא ממני. הם רק שליחים שלי.
לכן אדם צריך לדעת, כל פעם שהוא צריך שפע, ברכה, פרנסה, עסק, כל דבר - אם הוא מקבל ברכה מתורה, ברכה מהקב"ה, אז זה "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ", הוא לא יגיע לטירוף של אדם שיש לו מנה ורוצה מאתיים שיכול להסתבך וליפול. מה שבא עם ברכה משמים, מגיע נקי בלי שום סכנה. אך אם הוא לא בא מ"בִּרְכַּת ה'", הוא יכול לקחת את האדם למקומות אפלים וקשים ל"ע.
אין לנו אלא לקוות שכל הברכה והשפע בחיינו יגיעו אלינו ישירות מאת הקב"ה, וכך כל עושר שנזכה בו יהיה מלא אושר שמחה ותענוג פנימיים.