"שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים" (יא, כא).
רבינו ה'חתם סופר' מעלה קושיה חזקה ביותר: הקב"ה אומר למשה רבינו שצריך לתת בשר לעם ישראל ומשה רבינו שואל את הקב"ה איך אפשר לתת לשש מאות אלף אנשים אוכל. ומן הראוי להבין וכי משה רבינו מסתפק ביכולת הקב"ה לתת אוכל לעם ישראל, הרי הקב"ה זה מעל לשכל ומעל לכל הבנה ופשוט שהקב"ה כל יכול -הקב"ה זן ומפרנס את כל העולם כולו מביצי כינים ועד קרני ראמים.אם כך מדוע משה רבינו שואל את הקב"ה אם הוא יכול לתת אוכל לכ"כ הרבה אנשים?
שאלה נוספת שואל רבינו החתם סופר מדוע משה רבינו אומר דוקא"רגלי העם" ולא שש מאות אלף אנשים מבני ישראל?
בתשובה מעמיד ה'חתם סופר' יסוד גדול, כאשר הקב"ה נתן לבני ישראל את המן, התורה הקדושה אומרת "לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת" (שמות טז, טז).
גולגולת היא ראש. כאשר האדם הוא עם יראת שמיים ודבקות בקב"ה ואין לו תאווה, הרי הוא בבחינת גולגולת וראש. אך אם האדם נופל לתאווה אז הוא בבחינת רגל, יורד מלמעלה מהראש למטה לרגליים.
על פי זה אפשר לבאר את המובא במדרש (קהלת רבה א, יג) מי שיש לו מנה רוצה מאתיים - אדם יש לו מיליון רוצה שניים, יש לו עשר רוצה עשרים, אדם אף פעם לא עוצר במה שיש לו. אדם מקבל דבר ממישהו - הוא רוצה יותר ואז הוא מאשים ואומר 'עשו לי' ו'לקחו לי', אין סוף לטענות שלו.
משה רבינו אומר לקב"ה ברגע שניתן לבני ישראל את התאווה של הבשר, הלא אם יהיה להם בשר הם ירצו עוד ואם מתחילים עכשיו תאווה אין לזה סוף. אומר משה רבינו לקב"ה אתה הקב"ה בראת את העולם שמי שיש לו מנה רוצה מאתיים, הם רוצים עכשיו בשר והם ירדו מגולגולת של מן לרגליים, אז גם אם תתן להם עכשיו זה לא יספיק והם ירצו עוד. איך אפשר להשלים את כל התאווה הזאת ואת כל מה שהם רוצים, אפילו אתה הקב"ה כביכול איך תיתן להם את זה?
צריך לדעת שהקב"ה ברא את העולם עם גבולות ואי אפשר לעבור את המציאות של העולם, אדם יכול להיות עם מטוס והוא לא מספק אותו -הוא רוצה שני מטוסים. יש לו שניים הוא רוצה ארבעה, יש לו אונייה הוא רוצה עוד אחת, אך יש גם גבולות בעולם למה שהאדם יכול. היום יש עשירים בעולם שיכולים הכל לעשות, אז לא מספק אותם מטוס אחד ולא מספקת אותם אוניה.
לפני כמה זמן היה אצלנו אדם שאמר לנו, "הרב יש לי הכל, יש לי מטוס ויש לי אוניה ועכשיו אני רוצה לעלות לירח". הוא שילם ארבעים מיליון דולר ועשה שלוש שנים הכנות לגוף בשביל לעלות ביום הולדת של גיל שישים לירח. אין לאדם כבר מה לעשות בחיים, היום האדם כבר ממצה את כל התאוות שבעולם. אם נזכור לפני שנים, למי היה בית, למי היה סלולרי ומי בכלל טס ממקום למקום. היום לאנשים יש בית בניו יורק ובית במיאמי ובית בארץ ישראל, ועדיין כלום לא מספק את האדם.
משה רבינו אומר לקב"ה, הם מתחילים עכשיו את התאוות של רגל - זה כבר ירד מראש זה עכשיו רגל, הם רוצים בשר ולאן התאוות האלה ילכו ולאן הן יגיעו, זה רצונות של תאוות שאי אפשר לספק אותן. אומר החתם סופר זו הטענה של משה רבינו מי יכול לספק ולממן את זה, ברגע שירדו מראש לרגל יש להם מנה הם ירצו מאתיים.
אדם נותן לאשתו את כל הטוב שבעולם, לאט לאט היא כבר לא מעריכה ורוצה עוד, היא אומרת לו 'מה עשית בשבילי? לא עשית כלום - זה מגיע לי'. אדם קונה ונותן לילד שלו, אם הילד היה יודע כמה האבא עושה בשבילו, אבל הילד לא מבין והוא חושב שהאבא חייב לו. האבא רק חוזר קצת עצוב מהעבודה אז הילד קצת פגוע, נשבר ובוכה, הולך לפסיכולוג בבית הספר שההורים צועקים עליו ומרביצים לו ועושים לו.
משה רבינו אומר לקב"ה גם הבשר שעכשיו הם מתחילים לבקש גם אתה איך תממן את זה כי אתה הקב"ה אמרת שמי שיש לו מנה רוצה מאתיים ואז אין לזה סוף. נכון שהכל הקב"ה יכול, אבל יש גם גבולות שהקב"ה ברא בעולם. עם ישראל מתחילים לאכול בשר, הם מאבדים את המן יורדים מהדרגה של הגולגולת ונכנסים לתאווה וכדי להצדיק את זה הם מוצאים את כל הפתרונות למה הוא צודק פה ולמה צודק שם ואז האדם מאבד את כל עולמו, על זה אומר משה רבינו לקב"ה שבגבולות שהקב"ה שם בעולם הוא לא יכול לעשות את זה כי האדם לא יסתפק בזה וירצה לעבור את זה.
עלינו לזכור את הדברים בכל פעם שאנו רוצים יותר ממה שהקב"ה נתן לנו. לשמוח בחלקנו ולזכור שאם נתמקד במה שאנו רוצים במקום במה שקיבלנו, אין לדבר סוף. ולהיפך - איזהו עשיר השמח בחלקו.