כך אמר הרב פינטו:
דוד המלך אומר בתהילים "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד. אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי". שנים רבות היה לנו קשה, דוד המלך שר ומזמר לקב"ה שעשה אותו דל ועני. על מה צריכים להודות לה'?
אדם צריך להודות לה' על זה שנהיה עשיר, שהייתה לו הצלחה, על זה יודה לה'. מובן שאין להתלונן על מה שהקב"ה עושה, אבל איך אפשר להודות ולשיר על כזה דבר?
אלא אפשר לפרש ולומר, מסופר על אחד מתלמידי הבעש"ט שהיה לו חסיד שהיה עשיר גדול ובעל חסד עצום. יום אחד התחילו אצלו קשיים ואיבד את נכסיו עד שהגיע לעניות גדולה ביותר. בא לרבו תלמיד הבעל שם טוב ואמר לו רבי הכל נאבד, הלך, לא נשאר כלום.
רצה לבקש עזרה מאחיו שהיה גם עשיר מופלג. אמר לו אותו תלמיד של הבעל שם טוב, בשום פנים ואופן שלא יבקש עזרה ועליו להישאר בצער ובדוחק.
עבר עוד זמן, הדוחק והצער נהיו קשים ביותר, מבלי לשאול את רבו הלך וביקש עזרה מאחיו, אחיו שלח לו הרבה כסף ומיד התאושש וחזר למצבו הטוב.
לא עברו ימים ואותו עשיר חלה במחלה קשה ביותר, בצר לו כשהרופאים לא השאירו תקווה לחייו, רץ לרבו.
אמר לרבו רבי המצב קשה, עומד למות. הרב שאל אותו ביקשת עזרה מאחיך? אמר לו כן, הייתי בדוחק גדול ועוני גדול.
אמר לו הרב: גזרת את דינך, הקב"ה ראה שהיה לך גזר דין מוות בשמיים, ונתן לך צער ועוני וזה היה כפרה. הלכת והתחכמת ביקשת כסף מאחיך, עלית והתעשרת אז הקב"ה סגר את הדלת והחיים יצטרכו להיפגע, כי העוני בא במקום החיים.
לכן דוד המלך אומר לקב"ה: "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי" זה שנתת לי צרות ובעיות יצא מזה דבר גדול, כי מצד אחד היו בעיות, אבל מצד שני זה היה כפרה על דברים הרבה יותר קשים וחמורים.
לכן בזמן שיש לאדם צרה, עליו להודות לקב"ה, כי האדם לא יודע אם לא היתה הבעיה הזו, אלו בעיות ודברים קשים היו צריכים לבוא עליו.
גם אם רואים שיש זמנים ודברים קשים, על האדם לשמוח ולהודות לקב"ה, כי האדם לא יודע במקום מה זה בא, ובסוף רק ישועה ושמחה באים לאדם.