פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והשבוע: האם מותר ליטול ידיים בתוך חדר השירותים?
שאלה:
שלום כבוד הרב, האם מותר ליטול ידיים לפני האוכל או אחרי השירותים בכיור שממוקם בתוך חדר השירותים?
תשובה:
הנמצא במקום אירוח או במטוס, או בכל מקום שיש בו כיור מחוץ לחדר השרותים, יטול ידיו אחר שעשה צרכיו או לאכילת לחם בחוץ. ואם הכיור נמצא רק בחדר השירותים רשאי ליטול ידיו שם ויצא בעוד ידיו רטובות ויברך וינגב ידיו מחוץ לחדר השירותים.
כיון שבמרבית החדרים בבתי המלון הברז מים נמצא בחדר השרותים, לכן יש לדון אם מותר ליטול שם ידיים של שחרית או נטילה לסעודה וכן לברכה אחר שהתפנה בחדר השרותים.
בפשטות היה נראה לאסור כיון שהנכנס לבית הכסא הרי צריך ליטול ידיו מכיון שיש שם רוח רעה (שולחן ערוך סימן ד סעיף יח), וזאת אף שלא עשה צרכיו (משנ"ב שם ס"ק מ), ולכן מה יועיל ליטול ידיו במקום הטומאה דהוי כטובל ושרץ בידו.
אלא שידוע מה שדנו רבותינו האחרונים בבית בכסא של ימינו שיתכן שכיון דלא נפיש בו הזוהמה אין בו שום רוח רעה ולכן מותר ליטול בו ידים. ושני פנים ישנם לדיון זה, ראשית מהא דמצינו מדברי הגמרא (ברכות כו,א) שבית כסא דפרסאי כיון שאין בו צואה רשאי להתפלל בו, והסביר רש"י מהו בית הכסא דפרסאי: "בחפירה היו, ופיהם ברחוק מן הגומא, והוא בשיפוע, והרעי מתגלגל ונופל לגומא".
וכן פסק הש"ע (סי' פג ס"ד): "בית הכסא שהוא בחפירה, ופיו ברחוק ד' אמות מן הגומא, והוא עשוי במדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק, וכן המי רגלים יורדים מיד לגומא כסתום דמי ומותר לקרות בו אם אין בו ריח רע וגם אין משתינין בו חוץ לגומא".
ועל פי דברים אלו הסתפק החזון איש (או"ח סי' יז סעיף ד) אם חדר השירותים בימינו דומה לזה דבית הכסא דפרסאי, כיון שהצואה נשטפת במים והמקום נשאר נקי, וז"ל: "הני בית הכסא דידן לכאורה כבית הכסא דפרסאי נינהו שהצואה נופלת לבור רחוק ד' אמות מן הנקב, אלא שי"ל דלא דמי דהתם בבית כסא דפרסאי לא היתה הצואה מתעכבת כלל אלא מתגלגלת תיכף למרחוק אבל בהני דידן הצואה מתעכבת עד שמזרם עליה מים לשוטפה". ולמעשה סיכם שכיון שהדבר מסופק יש להחמיר.
גם הרב מרדכי יעקב ברייש בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' ב) הסתפק כדומה אם מועיל ליטול ידים בכיור שבחדר האמבטיה והעלה להקל כיון שבימינו אין החדר הנ"ל לשימוש בית הכסא בלבד אלא משתמשים בו גם לשאר תשמישים ומניחים שם הרבה דברים ולכן דומה זה למה שכתב הט"ז (סי' פג סק"א) שאם כותלי בית הכסא עשויים גם לשאר תשמישים אין איסור לאמר דברי קדושה כנגדן, וכעין זה כתב גם המג"א (סי' פז סק"א).
וכתב הגר"ע יוסף (יבי"א ח"ט סימן קח אות יג) שלכתחילה במקום שיש כיור מחוץ לחדר השירותים יטול שם ידיו אולם בשעת הדחק כשאין יש להתיר בצירוף דעת כמה מרבותינו שסברו שאין מצויה בזמן הזה רוח רעה.
ובמטוס כתב האור לציון (ח"ב עמוד כג) שהדין קל יותר כיון ששם הצואה יורדת מיד ואינה שוהה כלל ודומה הנדון לגמרי לבית הכסא דפרסאי ששם הצואה נופלת למרחוק מיד, ולכן אם לא נגע בידיו בשירותים אינו מחויב ליטול כלל, ובודאי שאם רוצה יכול ליטול שם ידיו ולברך בחוץ, והסכים עמו בזה הגר"ע יוסף זצ"ל.