רבה של העיר צפת הרב שמואל אליהו הפך באופן לא רשמי לרבם של חיילי המילואים הדתיים המשרתים בדרום ובצפון. הוא מעודד אותם באופן יומיומי ומשיב על שאלותיהם.
השבוע הוא נשאל שאלה מפי חייל מילואים שביקש לדעת, "מהיכן ניתן לשאוב את הכוחות כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים שעומדים לפנינו?".
החייל פירט את שאלתו:
השכל אומר שהכל לטובה, ויש לבטוח בה' שהמהלך הזה נועד לקדם את עם ישראל. השכל גם אומר שזה לא מוסרי לפחד כי הפחד הזה הוא מה שנותן לטרור את הניצחון עבורו.
עם זאת, קשה להמשיך את המחשבה הזאת אל הלב.
הלב עצמו מלא בחרדות על המלחמה הקשה שעשויה לפרוץ מצפון.
פחדים וקשיים שאף מקשים עלי בתפקוד היום יומי, ואפילו קצת חוסמים אותי מלקבל את הכוחות כדי לדעת שביום זה אוכל להתייצב בשורת הלוחמים ולהילחם על המדינה.
אני מרגיש את ההחששות מהתקשורת וכו' שרק מדגישה כמה קשה יהיה במלחמה וזה שואב לי את הכוחות.
תשובה הרב אליהו:
אספר לך סיפור שאתה מכיר.
ביציאת מצרים היינו בשעה מאוד גדולה ומשמעותית לאותו דור ולדורי דורות. יצאנו לחרות, החלפנו תרבות של שיעבוד ועינוי בתרבות של בני חורין. עם זאת, לא היה כל כך קל לעזוב מקום מוכר וללכת במדבר בארץ לא זרועה. אין במדבר את האוכל שהם רגילים לאכול, חצילים, קישואים ושומים. הם עדיין לא רואים את ארץ ישראל.
יש להם שתי אפשרויות, לשמוח בטוב הגדול שעתיד להאיר את כל העולם, או להצטער בגלל הבעיות הזמניות שנובעות מתהליך הגאולה.
כך היה במתן תורה. הם היו שליחים להביא לעולם אור גדול שישנה את פני האנושות לנצח. אמנם מסביבו של האור הגדול הזה יש חושך, ענן וערפל. אפשר להתמקד באור הגדול ולשמוח מאוד. אפשר להתמקד בחושך ולפחד שמא הם ימותו.
התורה מספרת שבני ישראל התמקדו בפחד מהאש הגדולה ופחדו שלא ימותו. זו הייתה טעות להתמקד בשלילי האמיתי והזמני. הם צריכים להתמקד בטוב הגדול פי כמה. טוב נצחי שמשפיע על כל האנושות.
ברור לנו שהם היו צריכים להתמקד בטוב. אבל זה קורה גם אצלנו. אנחנו נמצאים בדור הזה באור גדול ועצום של חרות משיעבוד מלכויות. אפשר להסתכל רק על הכאב הגדול הזמני שיש במלחמה זו, ואפשר להסתכל על הטוב הגדול. על האור הגדול. על רוח ההתנדבות, על רוח הלחימה, על הגאולה. על השמחה הגדולה. לא לחזור על הטעות של בני דור המדבר שהתמקדו בחלק השלילי. צריך לעשות כמו משה רבינו, להסתכל בעין טובה על כל הטוב. אמן.