"שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם".
הרבה פירושים נאמרו על פרשת מי מריבה. רש"י אומר שמשה רבנו טעה שהקב"ה אמר לו לדבר אל הסלע ומשה רבנו הכה את הסלע ובכך נגרם חילול השם ועל זה נענש שהקב"ה אמר לו שלא יכנס לארץ ישראל. הרמב"ן, האבן עזרא ואור החיים הקדוש חולקים ואומרים שהטעות של משה רבנו הייתה לא בהכאת הסלע, אלא בכךשגינה את בני ישראל ודיבר אליהם בצורה קשה "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים" - המורדים בקב"ה ועל כך נענש. ננסה לרדת לעומקן של הסברות ולהבין את פירושם של הדברים.
התורה הקדושה אומרת לנו (דברים כג, כד) "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ", האדם צריך להיזהר זהירות גדולה בכל דבר שמוציא מפיו."לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל, ג) האדם צריך להיזהר זהירות גדולה במה שהוא אומר. יש ברית כרותה לשפתיים, שכל מה שהאדם אומר בפה שלו זה בסוף קורה.
מסופר שבזמן הבעל שם טוב היה אדם שבזמן קשה הוציא דיבור לא טוב על מישהו, והנה המילים נתפסו בשמיים ונכתב על אותו אדם מוות. הבעל שם טוב אמר לו שהוא גזר מוות על אותו אדם בכך שאמר עליו דברים לא טובים.
אדם שמדבר דברים לא טובים יכול לגזור מוות לשני, יכול לסגור לאדם את הפרנסה, לגרום דברים קשים מאוד לשני. לכן האדם צריך להיזהר במשנה זהירות בכל היוצא מפיו, כי הוא יכול לחרוץ גורלות של אנשים, לגרום הרס למשפחות שלמות וחורבן גדול לאדם אחר.
על פי זה נבקש לבאר את עניין מי מריבה. בשעה שבני ישראל יצאו ממצרים הם היו ללא זכויות, כמו שאמר שרו של מצרים "מה אלו עובדי עבודה זרה אף הללו עובדי עבודה זרה". והנה הרבה מהמכות במצרים היו על ידי המטה שהיו בו סגולות גדולות וכוח גדול, זה המטה שהיה לאדם הראשון ולאבות הקדושים. עם המטה הזה חוללמשה רבנו בדרך ניסית את עשרת המכות, למרות שלבני ישראל לא היו זכויות. כך גם בקריעת ים סוף בשעה שלא היו לבני ישראל זכויות, קרע משה רבנו את הים לבני ישראל בכוחו של המטה. וכך לאורך כל הדרך, בשעה שלבני ישראל לא היו זכויות, משה רבנו חולל להם ניסים מעל הטבע.
בני ישראל היו במדבר ללא זכויות. הם שתו מים מכוחה של מרים שהייתה צדקת קדושה מרוממת עם מידות גדולות. אחרי ארבעים שנה שבהן בני ישראל שותים מים בכוחה של מרים, היא נפטרה ופתאום אין לבני ישראל מים לשתות. הקב"ה אומר למשה ללכת ולקחת את המטה ולדבר אל הסלע. לדבר פירושו שיש לבני ישראל זכויות והם צדיקים ומגיע להם מים, מקל משמעות שאין להם זכויות ואין להם כוחות וצריך נס כמו קריעת ים סוף וכמו העשר מכות במצרים וכך כעת שייצאו להם מים מהסלע.
משה רבנו הולך עם שתי הבחינות האלו, בחינת הדיבור - מגיע להם בזכות ובחינת המקל - אין להם זכות והוא צריך לתת מכה לעשות נס כמו קריעת ים סוף ועשר מכות במצרים. משה רבנו מגיע ואומר "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים", פותח את הפה לדבר קשה על עם ישראל שאין לכם זכויות, אך ברגע שמשה רבנו אמר את זה הוא החליש את הכוח של עם ישראל והם ירדו לדרגה קטנה שאין להם זכות למים, ומה שמקבלים זה בזכות המטה בנס כמו שקריעת ים סוף הייתה על ידי נס וכמו שכל הדברים במדבר היו על ידי נס.
זה מה שהביא את הכעס של הקב"ה על משה רבנו - מדוע דיבר רע על בני ישראל ובכך הפחית את כוחם שלא יקבלו את המים בזכות, אלא יקבלו אותם במתנה כמו שלא מגיע להם?! אם משה רבנו היה הולך ואומר שאחרי ארבעים שנה לבני ישראל מגיעים מים בזכות, אז המים היו יוצאים בדיבור כי זה מה שהשם רצה. אבל משה רבנו בא ואמר שאין להם זכות בדין לקבל את המים, בזה שאמר להם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים סגר בשמיים את הזכות של בני ישראל שיקבלו את המים רק במקל - על ידי נס.
עלינו ללמוד כאן יסוד גדול: על האדם לשמור את מוצא פיו ולהיזהר במה שמוציא מפיו, חוץ מלשון הרע שהיא לכשעצמה דבר חמור וקשה, גם כשאדם מדבר כלפי השמיים מוציא מפיו דבר לא טוב ועלול לגרום נזק וחורבן לאדם שעליו הוא מדבר.
"וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (איוב כב, כח), כל מה שאדם מוציא מפיו -קורה! לכן האדם יזהר בכל מה שמוציא בפיו למטה כי יש לדבריוהשפעה גדולה וכוח גדול בשמיים.