פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והשבוע: טלטול בשבת לספרדי.
שאלה:
מה הדין לגבי ספרדי המתארח בשבת באזור שיש בו עירוב של צורת הפתח? האם רשאי לטלטל?
תשובה:
ספרדי המתארח בשבת באיזור שיש בו עירוב של 'צורת הפתח' רשאי לטלטל במקום הדחק, ונשים המטופלות בילדים וכדומה רשאות להקל אף לכתחילה. השאלה מתעוררת בעקבות מחלוקת הלכתית בנושא.
הסבר:
הביאור הלכה (ריש סימן שסג) מביא מחלוקת בין הראשונים בנוגע למה נחשב רשות היחיד מן התורה (לחייב את הזורק מתוכו לרשות הרבים), והנפקא מינא אם ניתן לעשות בעירוב במקומות כאלה על מנת לטלטל. לדעת הרמב"ם (פרק יד מהלכות שבת), לא נחשב רשות היחיד מן התורה אלא בארבע מחיצות, או לפחות בשלוש מחיצות שלימות ולחי בכותל הרביעי, ולכן אי אפשר לעשות בזה עירוב. לעומתו, רוב הראשונים (רש"י, תוספות, הראב"ד, הרא"ש, הרשב"א והריטב"א) סוברים ששלוש מחיצות או שתי מחיצות ולחי נחשבים לרשות היחיד גמור מן התורה, ורק חכמים אסרו לטלטל במקום כזה, והתירו על ידי עשיית עירוב כדין.
מחלוקת נוספת קיימת בין הראשונים באשר לשאלה אם ניתן לסמוך על צורת הפתח לפירצה שהיא יותר מעשרה אמות. לדעת רבים מן הראשונים, אין שיעור לצורת הפתח, ואפילו אם היא רחבה מאוד, היא כשירה. ואילו לדעת הרמב"ם והפוסקים כמותו, אין צורת הפתח מועילה לפירצה יותר מעשר אמות. כך פסק השולחן ערוך (סימן שסב ס"י): "אם עשה צורת הפתח אפילו לפרצה יתירה מעשר מותר. ולהרמב"ם אין צורת הפתח מועילה לפירצה יותר מעשר".
נראה כי לבני ספרד היה ראוי להחמיר כשיטת הרמב"ם, ולא לסמוך על הקולות שמסתמכים עליהם עושי העירוב, בטענה שמסתמכים על חוטים כגון חוטי טלפון וחשמל, או שנותנים חוטים על גבי עמודים במרחק גדול הרבה יותר מעשר אמות. כך פסק הגר"ע יוסף (יבי"א ח"ז יו"ד סימן כד אות ב) שלא להקל בצורת הפתח יתר על עשר אמות, אלא אם כן ההוצאה היא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים (שבו ישנם כמה ראשונים שהקלו בזה ע"ש).
אלא שהרב בן ציון אבא שאול (באור לציון ח"א סימן ל) כתב להקל משום כמה טעמים. ראשית, מכיוון שהפוסקים כתבו שאין לנו היום דין רשות הרבים, משום שרשות הרבים הוא מקום שיש בו רוחב ט"ז אמות ובוקעים בו שישים ריבוא, וברחובותינו אין בוקעים שישים ריבוא. לכן, ספרדי רשאי להקל בצירוף השיטות המקלות לעשות צורת הפתח במקומותינו.
אף שהשולחן ערוך כתב בדין שישים ריבוא פסק חלוק, שבתחילת הלכות עירובין (או"ח סימן שמה ס"ז וראה ביאור הלכה ד"ה שאין) כתב השולחן ערוך בסתם שכל מקום שרחב ט"ז אמה, אף שאין בוקעים בו שישים ריבוא, נחשב כרשות הרבים. ובדיני יציאה לרשות הרבים בקישוטי נשים (סימן שג סעיף יח) כתב להקל שהיום אין לנו רשות הרבים. כמה תירוצים נאמרו ליישב זאת, אולם לענייננו אפשר לצרף את הדיעה המיקלה.
עוד יש לומר שבאמת לדעת הרמב"ם, מהתורה צורת הפתח נחשבת כמחיצה גמורה ורק מדרבנן אסרוה, ולכן מדובר במחלוקת בדרבנן ולקולא.
כמו כן, ישנם פוסקים הסוברים שרשות הרבים צריכה להיות לגמרי ישרה, ואם היא מתעקמת ואפילו מעט, כבר אין לה דין רשות הרבים. כך משמעות רש"י (שבת ו, ב) שכתב על אבולי דמחוזא (שערי העיר מכוונים זה כנגד זה), והמאירי כתב כך מפורש שיהיה בלא שום עיקום.
כמו כן, יש כותבים שרשות הרבים הוא רחוב שאין בו פניות לרחובות צדדיים כמו הרחובות שלנו היום שכולם עשויים כמלבנים עם רחובות שחוצים אותם. ולכן אין לנו רשות הרבים. וכך כתב ערוך השולחן (סימן שמה סעיף כב): "לפי זה, אצלנו, שאין אצלנו מבואות אלא רחובות מפולשים, ובכל עיר הרבה רחובות, ואלו יוצאים מחוץ לעיר דרך רחוב זה ואלו דרך רחוב אחר, ואין כאן סרטיא שכולם מוכרחים לצאת משם ולשם, ונמצא דאין כאן רשות הרבים". כך כתב גם החזון איש (או"ח סימן קז ה-ח).