"נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ".
בפרשת השבוע אומר הקב"ה למשה רבנו "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ". ה'אור החיים' הקדוש מקשה קושיה עמוקה - הקב"ה ציווה את משה רבנו ללכת למלחמת מדיין שאחריה ייאסף אל עמו, אבל משה רבנו לא יוצא למלחמה אלא לוקח את פנחס בן אלעזר שהוא ייצא למלחמה. שואל ה'אור החיים' הקדוש מדוע הוא שולח את פנחס ולא יוצא בעצמו?
אלא אפשר לומר פה יסוד גדול שצריך ללמוד אותו בנפש שלנו, התורה הקדושה אומרת לנו שלאדם צריכה להיות הכרת הטוב בכל כוחו. מי שיש לו הכרת הטוב, המעלה והדרגה שלו גדולה ביותר. אדם שאין לו הכרת הטוב פגום מהיסוד שלו, הכרת הטוב היא אחד הדברים החשובים שהתורה ציוותה אותנו עליה.
אם נסתכל על משה רבנו רבן של עם ישראל - במכת דם ומכת צפרדע משה רבנו שלח את אהרון אחיו שהוא יביא את המכות האלה. אומר רש"י (שמות ז, יט) "לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים ולקה על ידי אהרן". היינו מאחר שכאשרמשה רבנו היה תינוק, הוא ניצול בזכות היאור, אם כן בשעה שהקב"ה מצווה לתת את מכת דם ומכת צפרדע באמצעות מכה על היאור, משה רבנו לא יכול לתת את המכה הזו בעצמו כי הוא אינו יכול לזרוק אבן לבאר ששתה ממנה מים. משה רבנו מלמד אותנו מהי הכרת הטוב ואיך אדם צריך להתנהג בהכרת הטוב.
אומרים רבותינו הקדושים, בשעה שמשה רבנו ברח מפרעה כשרצה להרוג אותו על שהרג את המצרי, התחבא משה בארץ מדיין מספר שנים. לכן בגלל שהיה במדיין ונהנה מהמדיינים, לא יכול היה לצאת בעצמו למלחמה בעצמו, מה שיש בו חוסר הכרת הטוב כלפני מדיין. לכן משה רבנו שולח את פנחס שיצא למלחמת מדיין, כי הוא לא יכול להילחם במדיין פיזית מאחר שנהנה מהם והתחבא בארצם.
לכן משה רבינו לוקח את פנחס מי שכבר התחיל במצוה בהריגה זמרי בן סלוא ואותה אשה טמאה. ופנחס הוא שיצא למלחמה עם כל הצדיקים "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה" והגמרא אומרת (סוטה מד.) שמי שיצא למלחמה לא דיבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש, המחשבה והלב היו מחוברים ומשועבדים לאבינו שבשמיים שעבוד גדול ביותר.
וכך משה רבנו שלח את פנחס למלחמה הגשמית בארץ והוא נלחם בשמיים את המלחמה הרוחנית לקדש את עם ישראל ולנצח את שרו של מדיין למעלה, כדי שבני ישראל יוכלו לנצח את העם של מדיין למטה.
צריך לדעת שהמלחמה עם מדיין הייתה קשה ורגישה, כי המדיינים קלקלו בעם ישראל את המחשבה, הם הכניסו בעם מחשבות לא טובות, החטיאו את עם ישראל בעריות ואחרי כן פגמו במחשבות של עם ישראל עד שהיו עולות מחשבות פגומות בראש של בני ישראל. דבר זה היה חמור וקשה ביותר ולכן היה צריך להילחם מלחמה קשה וחזקה כדי לנקות את הקלקול הזה. וכל עוד שהמדיינים היו חיים זה היה משפיע השפעה גדולה וקשה על עם ישראל, כי מתי ששורש הבעיה קיים בעולם זה משפיע חזק על האדם שפעם היה קשור לאותו עניין.
יש סיפור מופלא על האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצוק"ל בעל 'דברי יואל', שאפשר ללמוד ממנו הרבה מוסר. מסופר שפעם אחת נסע במנהטן בניו יורק במונית, הנהג הגוי הדליק שירים שבהם נשמע קול באשה. האדמו"ר הורה לגבאי לבקש מהנהג לסגור מידית את השירים הללו, אבל הנהג התעקש ולא הסכים לכבות. הרבי אטם את אוזניו ועם כל זאת ברגע שהגיע הביתה, פשט את בגדיו וביקש מהגבאי לשרוף אותם באש! הגבאי התפלא "מדוע? הם כמעט חדשים!" אמר לו הרבי: "משום שבבגדים האלה שמעתי דברים לא טובים והם עלולים להשפיע עליי לרעה. לכן שרוף אותם!".
במלחמת מדיין, המדיינים והמדייניות החטיאו את בני ישראל במחשבות רעות וכל עוד הם חיים הם משפיעים השפעה רעה, לכן משה רבנו ציווה וחייב להרוג את כולם, כי כל עוד שהם חיים הם משפיעים השפעה רעה ולא טובה על עם ישראל.
המלחמה הזו הייתה קשה וכל דור ודור האדם צריך להילחם בכל מה שמכניס בדעתו מחשבות פגומות להתרחק מזה ולהרחיק את זה, כל עוד יש לאדם מחשבות פגומות הוא לא יכול להגיע לתיקון השלם ולרומם את עצמו למקומות גבוהים וקדושים.
מהצדיקים נלמד איך להילחם ברעב ועם כל זאת להכיר טובה.