ביום תשעה באב נהגו אבותינו ורבותינו זצוק"ל שלא לחזור לומר שוב קינות אחר חצות היום, שבטוחים שכבר תתקבל הנחמה.
אחרי חצות היום הנשים מכינות צרכי הסעודה. (שוע תקנט סי)
וגם אם צריכים לשטוף את המאכלים והידיים נרטבות.
מחזירים הפרוכת אחר חצות היום לקדמותה ויושבים על כסא.
במנחה מתעטפים בטלית ומניחים תפילין.
נהגו אבותינו ורבותינו זצוק"ל שבמוצאי תשעה באב נוטלים ידיים נטילה גמורה.
נהגו לומר במוצאי תשעה באב: תזכו לראות בנחמת ירושלים.
נהגו אבותינו ורבותינו זצוק"ל במוצאי תשעה באב, יטול ידיו ואחרי כן ילבש נעלי עור ויברך ברכת הלבנה.
דעתו של רבנו החיד"א זצוק"ל וכן במועד לכל חי, שלא לברך ברכת הלבנה כשהאדם עדיין בצום.