עם ישראל ניצב מול איומים רבים; איראן, חיזבאללה, חמאס, חות'ים ועוד. כיצד ניתן להישאר שפויים בתקופה הזו ואיך אנו יכולים להוריד את מפלס החרדה והפחד?
הגאון רבי בן ציון הכהן קוק, רב מרכז פתח תקוה וראש בית הוראה הכללי, סיפר לתלמידיו את הנהגתו המפתיעה של מורו ורבו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, באופן מדויק ומותאם לתקופה זו.
תחת הכותרת "בזמן מלחמה עורר מרן הגרי"ש אלישיב לבא לתפילה בזמן", כתב הרב קוק כך: "יש בזה כמה הסברים, אך נתמקד כעת בנוגע לשאלתך: חלק בלתי נפרד מהדמות של מרן הוא התפילה שלו. אינני מדבר על הפן ההלכתי שהכל היה מדוקדק ורבים באו מכל קצוי העולם להתבונן בתפילתו וללמוד ממנה הלכות רבות. אך חלק נפלא היה ה'עבודה' שבתפילה".
לדברי תלמידו של הרב אלישיב: "הוא לא האריך בתפילתו אך היה מתפלל בצורה מעוררת: בקול, בנעימה. הרגשת שהתפילה מדברת אליו. בתיבות מסוימות בתפילה היה מושך מאד ומתרפק עליהן, כגון בברכת אבות בשמונה עשרה בסוף ברכת אבות "מלך עוזר ומושיע ומגן".הוא משך תיבת 'ו-מ-ו-ש-י-ע' ולא עזב אותה עד שהמעיים היו מתהפכות לשומעו. וכן פסוקי דזמרה בקול ובנעימה".
"תיבות התפילה מחזקות ומעודדות", הוסיף, "כשאדם שומע מה הוא אומר בשירת הים "ה' איש מלחמה" וכן בברכת יוצר "כי הוא לבדו בעל מלחמות", משנן זאת יום יום, הרי זה מחזק אותו. הבעש"ט אומר אם לאחר התפילה אתה מרגיש כמו שהרגשת קודם התפילה, הרי שלא התפללת. תפילה רגילה מתוך שימת לב למה שאומרים,מרוממת ומחזקת. ברכות השחר מחזקות מאד. פסוקי דזמרה מחזקים מאד וכו' וכו'".
הרב קוק חידד: "זאת העצה שאמר מרן, לבוא בזמן לתפילה! כלומר, לומר ברכות השחר בשימת לב ולהתחיל פסוקי דזמרה עם הציבור, ולא אחריו. בצורה כזאת ניתן לומר פסוקי דזמרה ללא דילוג ועם שימת לב, וזה מחזק, מרומם, מעודד, משמח את הלבבות.
לסיום כתב כי "זאת היא עצה מצוינת ופריה רב. החידוש הוא שזו היא העצה היחידה לעבור את התקופה ברוגע. כל פסיכולוגיה אחרת הן עצות קוסמטיות. מלבד שבזה נותנים חשיבות לתפילה ואף הקב"ה מחשיבה ומקבל אותה".