בימי בין הזמנים, החלטתי לנצל את החופש לטיול משפחתי עם ילדיי ברחבי ירושלים ובכמה מקומות נוספים בארץ. כמו רבים מאיתנו, גם אני שומע לא מעט על הפילוגים והשסעים שבין חלקי העם שלנו דרך התקשורת. אבל במסע הקטן שלנו, ראיתי במו עיניי את האחדות האמיתית ששוכנת בקרב העם היהודי - אחדות שהיא עמוקה, אמיתית ומלאת חמלה, ומתרחשת מדי יום ביומו, הרחק מאור הזרקורים.
ביום בהיר אחד טיילנו בגן סאקר בירושלים. קבוצת בחורי ישיבה צעירים התאספה שם לתפילת מנחה, והם חיפשו אדם עשירי להשלים את המניין. למרבה ההפתעה, מי שנענה לקריאתם היה אדם חילוני, שכנראה הגיע לשם לטיול או לפיקניק. הוא לא חשב פעמיים, ניגש אליהם והצטרף בשמחה לתפילה. בעיניי, זו הייתה תמונה עוצמתית של האחדות הפשוטה והטבעית שמתקיימת בין יהודים, ללא קשר לרקע שלהם או לאורח חייהם.
עוד סיפור קטן ומרגש התרחש ברכבת שבה נסענו לעוד יעד בטיול. האברך הצעיר שישב לידנו, קם ממקומו כשנכנסה אם צעירה חילונית עם שני ילדיה. למרות שניכר היה כי הוא היה עייף, הוא התעקש לפנות לה את מקומו כדי שתשב בנוחות עם ילדיה. שוב, רגע קטן שמראה איך החמלה והכבוד ההדדי בין אנשים מתקיימים ללא קשר לחזות החיצונית או להשתייכות המגזרית.
גם באחד מהגנים הציבוריים שהגענו אליהם ראיתי ילדים עם כיפות משחקים כדורגל לצד ילדים אחרים שאינם חובשים כיפה, והם שיחקו יחד בהרמוניה ובשמחה, בלי שום הבדל ביניהם. הרגשתי שהרגעים האלו הם המראה האמיתי של החברה הישראלית, שבה בני אדם פשוטים נפגשים, חיים יחד ותומכים זה בזה.
אני חושב שהרגעים האלו צריכים להזכיר לנו משהו חשוב: מה שאנחנו רואים ושומעים בתקשורת, לעיתים קרובות, אינו משקף את המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים. במקום לתת למדיה לעצב את השקפת עולמנו, אני מזמין אתכם לצאת החוצה, לחוות את הדברים בעצמכם, ולראות את הטוב שקיים סביבנו.
כשאנחנו עוצרים לרגע, מנתקים את עצמנו מהתקשורת ומתחברים למה שקורה באמת - דרך העיניים שלנו, דרך הלב שלנו - אנחנו מגלים שהאחדות היהודית היא לא מיתוס ולא אגדה. היא מציאות יומיומית, פשוטה ויפה, שמחכה רק שנראה אותה ונהיה חלק ממנה.
* מעוז עבדי הינו בעל חברת הפקות בארץ ובעולם