"וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר".
האדם צריך להתנהג בחייו בשתי הנהגות כנגד שני ספרי התורה שנמצאים אצל המלך.
אנו נכנסים בס"ד לחודש אלול - הזמן שבו צריך להסתכל ולהתבונן על כל השנה שעברה ולא רק השנה שעברה, אלא על כל החיים שעברו, ובו בזמן להסתכל על מה שיקרה קדימה, לדבק את עצמנו בקב"ה וליישר את דרכנו ואורחותינו.
בפרשת השבוע התורה הקדושה מלמדת אותנו שעל המלך לכתוב לו את "משנה התורה הזאת" ורש"י במקום אומר את משנה התורה - שתי ספרי תורות, אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו.
התורה מצווה את המלך לכתוב לו שני ספרי תורה - אחד שיהיה בחוץ במקומות הגלויים ואחד שיהיה בבית גנזיו, בבית, במקומות הפרטיים שלו. נבוא ונשאל, כל מצוה צריך האדם לנסות לפרש אותה עליו וכך לנסות לקיים אותה, אם כך איך אנחנו יכולים לדרוש ולקיים את המצוה הזו אצלנו בזמן הזה?
אפשר לפרש ולומר כך, ראשית, כל יהודי מחויב להשתדל שיהיה לו ספר תורה, איך שיש לו קצת כסף - לזכות ולכתוב ספר תורה "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (דברים לא, יט) ואחרי שיש לו ספר תורה, האדם צריך להתנהג בהנהגה כמו שמלך מתנהג, בספר תורה בפנים וספר תורה בחוץ.
הגמרא מספרת (כתובות קג, ב) על רבי יהודה הנשיא - רבינו הקדוש, שבשעה שחלה והרגיש שהגיע זמנו להיפטר מהעולם, ציווה לקרוא לבנו הגדול רבן גמליאל שימלא את מקומו ומסר לו את כל ענייני ההנהגה של עם ישראל. אומרת הגמרא "נכנס רבן גמליאל אצלו ומסר לו סדרי נשיאות, אמר לו בני נהוג נשיאותך ברמים זרוק מרה בתלמידים" ורש"י אומר "זרוק מרה - אימה שתהא אימתך עליהם". שואלת הגמרא והרי כתוב (תהלים טו, ד) "וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד" ואמר מר זה יהושפט מלך יהודה, כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי רבי מרי מרי. ומתרצת הגמרא לא קשיא הא בצינעא הא בפרהסיא. ורש"י פירש בצינעא - מכבד כל אחד ואחד, בפרהסיא - מטיל עליהם אימה להודיע נשיאותו.
ועוד אומרת הגמרא (סנהדרין קז, ב) לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. אם כך איך צריך להתנהג עם התלמידים ומה הפירוש של הדברים?
אלא שרבינו הקדוש מלמד את בנו רבן גמליאל את ההנהגות של הנשיאות ואומר לו שני דברים, מצד אחד זרוק מרה בתלמידים תתנהג ביד קשה עם התלמידים, מצד שני תקרב את התלמידים שמאל דוחה וימין מקרבת. וזה יסוד גדול של שתי התורות שהקב"ה מצווה את המלך לשים, תורה בפנים ותורה בחוץ ואלו גם שתי ההנהגות שהאדם צריך להתנהג בהן. כלפי חוץ הרב צריך להתנהג עם התלמידים שלו ביד קשה ודוחה ומצד שני בחדרי חדרים יחד עם התלמיד, הרב צריך להתנהג עם התלמיד שלו בקירבה גדולה, לקרב אותו ולעזור לו, להיות איתו ברחמים ובטוב. אלו שתי הדרכים שרבינו הקדוש מצווה את רבן גמליאל - מצד אחד לזרוק מרה בתלמידים ומצד שני לכבד ולקרב אותם. זה היסוד של שני ספרי תורה, ספר תורה אחד בחוץ זו ההנהגה כלפי חוץ ומצד שני ההנהגה כלפי פנים בצורה שונה לגמרי.
כך גם רואים אצל דוד המלך, מצד אחד דוד המלך אומר (תהילים כב, ז) "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם" וכן אומר (שמ"ב ז, יח) "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי ה' אלוקים וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם" ומצד שני אומר דוד המלך (תהילים יח, לח-לט) "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי". מצד אחד דוד המלך מתנהג בענווה אומר שהוא תולעת ולא איש, ענווה שאין לה שני ומצד שני דוד המלך מבקש למחוץ את האויבים שלו ולהתנהג ביד רמה וקשה. אלו שתי דרכים שונות לגמרי וכך התורה מצווה את המלך, מצד אחד כלפי חוץ לנהוג ביד קשה ובכוח גדול ומצד שני כלפי פנים להתנהג בפשטות ובענווה ובקרבה גדולה לכל הקרובים שלו.
היסוד הזה הוא מהיסודות החשובים ביותר שכל אדם צריך לשים בדעתו, מאן מלכי רבנן מי הוא מלך זה תלמיד חכם, כל אדם הוא מלך בסביבתו בביתו במקומות הטובים שהאדם משתדל ועוזר להם, זו הדרך שבה אדם צריך להתנהג כלפי חוץ בצורה קשה וכלפי פנים ברחמים ובאהבה, בקירבה כמה שיותר לכל אדם שאפשר.
יעזור ה' שהזמן המיוחד הזה של חודש אלול יעבור על כולם לטובה ולברכה, לישועה ולהצלחה לסיעתא דשמייא גדולה ונגיע לראש השנה ככלי קיבול שהברכה תוכל לחול בתוכו והקב"ה ימתק מעלינו גזירות קשות ויגזור עלינו גזירות טובות.