מתמודדים עם ילד מופרע? זה הפתרון האולטימטיבי

בפרשת השבוע, פרשת כי תצא, התורה מציגה אחת הסוגיות המורכבות ביותר - דינו של בן סורר ומורה. מדובר בילד שאינו שומע בקול אביו ואימו, מתנהג בצורה שאינה מוסרית ואף גונב כסף כדי לקנות בשר ויין.

בעבירות אלו, שלכאורה אינן חמורות במיוחד, דינו בתורה הוא עונש מוות. אך האם זהו באמת המסר שהתורה מבקשת להעביר? האם חוסר משמעת של נער מתבגר מצדיק עונש כה קיצוני?

הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא בברוקלין ניו יורק וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מבקש להעמיק בפרשה ולשאול: האם ילד בגיל ההתבגרות באמת יכול לציית בצורה מלאה להוריו? הרי זהו גיל שבו הילדים רבים פעמים שובבים, מחוצפים ומנסים למרוד בסמכות. ברור לכולנו שזו אינה סיבה להרוג ילד. אז מה התורה מלמדת אותנו בפרשה זו?

הרב טחן מסביר כי המסר המרכזי הוא בחינוך ובתקשורת עם הילדים. התורה מציגה לנו דוגמה של ילד שהגיע למצב חסר תקווה - לא משום מעשיו בלבד, אלא משום שהוריו לא הבינו את נפשו.

כאשר ההורים נוקטים בגישה קיצונית, ללא ניסיון להבין את צורכי הילד ולעבוד עמו בסבלנות, התקווה מתחילה להיעלם. הפרשה מבקשת להזכיר לנו שהפתרון הוא לא לפעול ביד חזקה ובקיצוניות, אלא להתקרב אל הילד, להבין את עולמו הפנימי ולהתמודד עם מצוקותיו בחוכמה ובסבלנות.

ילדים בגיל ההתבגרות רוצים לפרוץ גבולות, לבחון את עצמם ואת העולם סביבם. זו תקופה שעוברת, ואם ההורים יפעלו בסבלנות, באהבה ובחום, הילד ימצא את דרכו בחזרה.

הרב טחן מסכם כי התורה אינה מקדשת את הענישה, אלא את הבנייה של הקשר - דווקא כשקשה, יש לאמץ גישה מחבקת ומכילה, מתוך ידיעה שעם הזמן והכוונה נכונה, הילד יתחזק וימצא את דרכו.