בימי הסליחות, רבים מוצאים עצמם שואלים שאלות הלכתיות, במיוחד כשמדובר באדם ממנהג עדה אחת המתפלל במניין של עדה אחרת. האם אדם ספרדי יכול לומר סליחות במניין אשכנזי, ולהיפך? הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, עונה על שאלה זו בהתבסס על מקורות מההלכה והמסורת.
שאלה:
שלום לרב. האם ספרדי שמרגיש התעוררות והתעלות יתירה בסליחות במניין אשכנזי, וכן להיפך, אשכנזי בסליחות של הספרדים, רשאי לומר סליחות עימם?
תשובה:
שלום.
בתפילה יש לכל אחד לנהוג כמנהג עדתו ולא לשנות, כלומר ספרדי ינהג כנוסח הספרדים ואשכנזי כנוסח האשכנזים. ולכן ספרדי שמתפלל במניין אשכנזי, עליו להתפלל בנוסח הספרדי, ולהיפך - אשכנזי במניין ספרדי יתפלל בנוסח האשכנזי. אולם בנוגע לסליחות יש להקל, אם ספרדי נמצא במניין אשכנזי, וכן להיפך, אשכנזי במניין ספרדי, הוא רשאי להצטרף לאמירת הסליחות עם הציבור, אף שהנוסח שונה לחלוטין.
הרב יצחק יוסף שליט"א כתב (ימים נוראים, עמוד סב) שאין לספרדי לשנות את נוסח הסליחות לאשכנזי, ולכן בן ישיבה ספרדי הנמצא בישיבה אשכנזית יאמר את הסליחות עימם, אך ימשיך לאומרן בנוסח הספרדי. הרב יוסף מדמה זאת לנוסח התפילה, שבה ישנם י"ב שערים ברקיע, שלכל שבט יש שער מיוחד דרכו עולות התפילות, אך התפילה הספרדית בוקעת ונכנסת בכל י"ב השערים. המשמעות היא שיש לכל עדה את הדרך המיוחדת שלה להעלות את תפילותיה לשמים, אך תפילת הספרדים מתקבלת בכל השערים.
אכן, אחר המחילה, נראה שדברים אלו נאמרו רק לענייני תפילה בלבד ולא לסליחות, שהן פיוטים ופזמונים. כך כתב המגן אברהם (סימן סח), כי האר"י ז"ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסידרו הראשונים, כגון רבי אלעזר הקליר, אשר נתקנו על פי הקבלה והיו מדויקים ביותר. אמנם במנהגים הקשורים לשורשי התפילה אין לשנות ממנהג המקום, כי י"ב שערים בשמים, וכל תפילה נכנסת בשער המתאים לשבט המכוון אליה.
עוד יש לציין, שהעיקר בסליחות הוא אמירת י"ג מידות הרחמים, אשר נאמרות בכל עדות ישראל. מאחר ועניינן של הסליחות הוא לעורר את הלב לתשובה, אם אדם מרגיש שהתעלות רוחנית חלה עליו דווקא בנוסח של עדה אחרת, יש בכך טעם לשבח. במילים אחרות, עדיף לומר סליחות בנוסח שמעורר את האדם ומחבר אותו לכוונה העמוקה, מאשר לומר סליחות בנוסח שאינו מעורר אותו.
הגר"ע יוסף (חזו"ע ימים נוראים, עמוד כ) מדגיש שעיקר אמירת הסליחות צריכה להיות בכוונה, בנחת, במיתון ובהכנעה יתירה. מי שממהר או מדבר בקול רם יתר על המידה ואינו מרגיש את המשמעות העמוקה של הסליחות, אינו משיג את המטרה של התפילה הזו. לדבריו, אנשים שכופים על עצמם לקום מוקדם מהשינה ומגיעים לבית הכנסת להשמיע במרום קולם בקול רם ונישא כדרך ששרים פיוטים ונגינות - הם עלולים לרדת "תרתי גיהנום", כי הם מאבדים את שינתם לשווא, וכשבאופן כזה לא מתעוררת כוונה אמיתית בלב, יוצא שכרם בהפסדם. הרי הנקודה המרכזית של הסליחות היא הכנעה, ולא קולניות ורעש.
הגר"ש זלמן אוירבך זצ"ל (ראש השנה, עמוד ב) גם לימד אותנו כי העיקר הוא כוונת הלב. מסופר עליו שהיה מחזר אחר בתי כנסת שבהם אומרים את הסליחות במתינות ובהתעוררות, כדי שיוכל לכוון את לבו באמירת הסליחות בצורה מיטבית. מכאן למדנו שעיקר הסליחות הוא הכוונה, ולאו דווקא הנוסח המדויק, אלא המקום שבו האדם מרגיש שהדברים פועלים עליו יותר ומעוררים אותו לתשובה ולכפרה.