בוריס ליפר, בן 26 ממונטריאול, קנדה, הגיע לישראל בתחילת השנה במסגרת תוכנית מסע מורים כדי ללמד אנגלית בבית ספר יסודי בירושלים. זו לא הייתה ההחלטה הכי מובנת מאליה עבורו. למעשה, זוהי הפעם הראשונה שלו בכלל בישראל. "חוויתי תהליך של התקרבות ליהדות כבר כמה שנים" הוא מספר. "היגרתי עם משפחתי מרוסיה לקנדה כשהייתי בן ארבע, ואפילו שלא היינו מחוברים ליהדות כמעט בכלל. אמא שלי תמיד ספגה הערות מהסביבה, קראו לה יהודייה מלוכלכת. כשהייתי נער התחלתי לשאול את עצמי שאלות, מה בעצם הופך אותי ליהודי? מה ההיסטוריה שלנו ומאיפה באנו? בתהליך ארוך גרמתי לכל המשפחה שלי להתחיל לחגוג את החגים למשל. אבל בישראל אף פעם לא ביקרתי, ולקח לי זמן להבין שהיא חלק מהזהות שלי".
הפעם הראשונה שבוריס החליט לנסות ולהתקרב לישראל הייתה בעיצומה של המלחמה, באופן מפתיע אולי, כמו צעירים רבים אחרים מהתפוצות. בפתח השנה החדשה, בסך הכל חודש לתוך תחילת שנת הפעילות, ארגון מסע קלט כבר 4300 משתתפים שהגיעו ארצה מכל העולם לתוכניות ארוכות טווח, בין חצי שנה לשנה מלאה בישראל. הצעירים נמצאים בלמעלה מ-200 תוכניות; תוכניות לימודים ואקדמיה, תוכניות התמחות בחברות מגוונות במשק הישראלי, תוכניות התנדבות, וכמו התוכנית של בוריס, תוכניות במהלכן המשתתפים מלמדים אנגלית בבתי הספר בארץ. המשתתפים מגיעים מחמש יבשות ויותר מ-60 מדינות, לרבות ארה"ב, קנדה, צרפת, מקסיקו, אנגליה, רוסיה, אוקראינה, ארגנטינה, אוסטרליה, דרום אפריקה, ברזיל ועוד, והשנה אף הגיעו משתתפים מתאילנד, קוריאה וסינגפור. עד סוף השנה צפויים להגיע כ-12,000 משתתפים למגוון תוכניות.
"השבעה באוקטובר היה אירוע גדול אצל כל יהודי העולם וגם אצלי. בהתחלה חשבתי שזה באמת לא הזמן להגיע. אבל ככל שעבר הזמן, וכשראיתי מה קורה בקמפוס שלי, זה הראה לי איך דברים קטנים, כמו ביקורת על ישראל שעשויה להישמע לגיטימית, פתאום מתפרצים למשהו אנטישמי לגמרי". בוריס למד באוניברסיטת מקגיל שידעה הפגנות קשות כנגד ישראל ואף אירועים אנטישמיים. "ראיתי אנשים שמטרידים יהודים בקמפוס רק כי הם יהודים. ועד הסטודנטים יצא בקריאות רשמיות כנגד ישראל ובעד פלסטין, אף פעם לא הבנתי את זה. איך אתם, כגוף שאמור לתמוך בכל הסטודנטים לא משנה מה הם, מדברים בכזה ביטחון על נושאים גלובליים שאין לכם שום ידע בהם ולא באמת תורמים לסטודנטים? זה גרם לי לחשוב על ישראל והמקום שלה בעולם, כבית לאומי של היהודים. זה רק חיזק את הרצון שלי להגיע".
כשנשאל האם לא חשש להגיע הנה, לראשונה בחייו, דווקא בשיא המלחמה, בוריס מספר: "אמא שלי נרתעה מההחלטה, בכל זאת, אמא יהודייה" הוא צוחק. "אבל ברגע שהודעתי שאני הולך לישראל וממש עשיתי את זה, היא ממש תמכה בי ועדיין תומכת בי".
"באווירה הזאת הרגשתי שאני חייב להגיע. ספציפית כשקשה וישראל צריכה את התמיכה, זו החובה שלנו כעם יהודי. עוד לפני שתוכנית מסע מורים התחילה הגעתי לתוכנית של מסע אחרת, מסע-מתנדבים שנמשכה שישה שבועות. המשכתי בתוכנית מסע מורים כדי לחוות את החיים בישראל לאורך זמן ממושך, לראות איך אנשים חיים פה ואיך אני משתלב בדבר הזה. אני מסתכל עליה כתוכנית טרום עלייה שמאפשרת לי לחוות את החיים כמקומי. הסיבה השנייה שהגעתי לתוכנית הספציפית הזאת" מספר בוריס "היא כדי לעזור לילדים ישראלים שהושפעו מהמלחמה. אני פוגש ילדים בירושלים שאבא שלהם במילואים, אחותם במילואים, הם מתגעגעים ומדברים על זה וזה שובר את הלב. אני שמח שאני יכול להיות שם בשבילם".
"אנחנו באמת עומדים בפה פעור נוכח כמות המשתתפים של מסע שמבקשים להמשיך להגיע לישראל, ובעיקר מהסיבות שמביאות אותם הנה" מסר מנכ"ל ארגון מסע, מאיר הולץ. "הם מבינים את גודל השעה, הם מבינים שהתמיכה שלהם בישראל היא קריטית ונחוצה כרגע והם נכונים לאתגר הזה. הם מגיעים בהתלהבות ומוטיבציה להיות חלק מהסיפור הגדול הזה, ואנחנו נמשיך לספק להם את כל מה שהם צריכים כדי להגיע לחוויה משמעותית עבורם ולמדינת ישראל".
"אני מאוד מחכה לחגוג את ראש השנה לראשונה בישראל, אף פעם לא באמת הייתי חלק מקהילה יהודית ופה אני מרגיש כמו חלק מקהילה ענקית. במיוחד בירושלים, אני רוצה לראות את העיר הגדולה והמגוונת הזאת, עם חילונים, דתיים וחרדים חוגגת את החג. אני גם ממש מחכה להגיע לכותל ביום כיפור ולראות את העיר מתכסה בסוכות בהמשך".