פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו.
והשבוע: האם ישנה עדיפות לקיים כפרות בתרנגולות או בכסף?
תשובה:
כתב השולחן ערוך (סימן תרה) שיש למנוע את מנהג הכפרות משום חשש דרכי האמורי. והרמ"א העיר שמנהג האשכנזים לעשות כפרות עם תרנגולת.
אכן גם הספרדים לא נהגו בזה כדעת מרן השולחן ערוך אלא כמו שכתב בשער הכוונות (דף ק ע"א) בדעת האר"י ז"ל שיש סוד בכפרות של תרנגולת. וכן הביאו הבן איש חי (וילך א' אות ב'), וכן הביא הכה"ח (סק"ח), ובשו"ת אורל"צ (ח"ד עמוד פד) ועוד.
ובזמן שחיטת התרנגולת יחשוב שכל מה שעושים לעוף היה ראוי לבוא עליו ח"ו, דהיינו כדוגמת ד' מיתות בית דין, שזורקו לעוף אחר השחיטה והוא כעין סקילה. ומה שהשוחט תופסו בצואר ושוחטו ומחרכין אותו באש הוא דוגמא למיתות שריפה, הרג וחנק. (משנ"ב סק"ב ושער הציון אות ב').
ועדיין לעיתים עדיף להימנע מכפרות אלו ולעשותם במעות, וזאת מכמה סיבות:
א. לעתים השוחטים עייפים מחמת דוחק וריבוי העבודה ואינם מרגישים היטב את חדות ופגימות הסכין, והעופות מתנבלות, ואחר כן מאכילים אותם לבני עניים ונמצא שבמקום לקיים מצוה באותו העוף נעשה ממנה עבירה.
ב. ועוד שיש סוברים שבעוף שהתנבל בשחיטה אינו יוצא כלל ידי חובת כפרות. (והוא מחלוקת, ראה בדרשו הערה 3).
ג. המהרי"ל כתב שנתינת העוף לעניים מביישו, שאומר העני: זה השליך עוונותיו על תרנגול זה ונבזה אני לו ששלחו אלי, ומשום כן עדיף ליתן מעות ובכך לשמור על כבודו של העני.
ד. יש בהרבה מקומות חשש של צער בעלי חיים שנותנים אותם בכלובים צפופים ואינם מאכילים אותם זמן רב לפני השחיטה, וידוע שאיסור צער בעלי חיים הוא דאורייתא.
ה. יתכן חילול השם שנוהגים במקומות הרבה לשחוט הכפרות ברשות הרבים וישנם שם גויים שמצלמים את השחיטה ומפיצים את הסרטונים האלו ברשתות לרבבות צופים שאומרים ראו כמה אכזרים היהודים.
ו. כמו כן יתכן ששחיטה כזו היא נגד החוק שבהרבה מדינות אסור לשחוט ברחוב מחמת הגיינה, הפצת מחלות ושאר קלקולי העוף.
ז. הרב אלישיב זצ"ל הזהיר מפני מנהג כמה שוחטין שעושין כפרות בתרנגולת אחת לכמה אנשים, ויש בזה איסור גזל שלוקחים שכר עבור התרנגלת כמה פעמים. ועוד שיש אומרים שאין כמה אנשים יכולים להתכפר בתרנגולת אחת.
ח. מלבד זאת בהרבה מקומות יש דוחק ועירוב של נשים ואנשים ומתהפך זה למקום של קלות ראש, ועוד יש מקומות שמחמת ריבוי המכוניות של הבאים להתכפר נעצרת התנועה ונגרם להרבה נוסעים עגמת נפש, ועוד שחוסמים חניות פרטיות ועושים רעש רב ומהומה וכו'.
ולכן ההולך להתכפר ילך כמה ימים לפני יום הכפורים ובכך ימנע את החששות דלעיל, ויעשה בתבונה שלא יהיה זה מצוה הבאה בעבירה ח"ו. ואם הדבר קשה עדיף לו לעשות כפרות במעות ויסובבם על ראשו כדרך שעושים עם התרנגולות ותחשב להם צדקה שלא יהיו נכשלים באיסורים דלעיל (משנ"ב סק"ב).