פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו.
*שאלה:*
האם מותר להכין קפה בשבת באמצעות מסננת נייר ומים רותחים מכלי שני?
*תשובה:*
רשאי להכין ביום השבת קפה על ידי שיניח מסננת נייר (פילטר) חד פעמי עם אבקת קפה על גבי כוס וישפוך עליה מים רותחים מכלי שני, ואין בזה לא משום בורר ולא משום עשיית אוהל.
לגבי איסור בורר, שבורר בשפיכתו על ידי מסננת הנייר, אין לאסור, כדמפורש בשולחן ערוך (סימן שיט ס"ט) בדין משמרת שהוא כלי במסננים בו את השמרים והיין יורד זך וצלול (משנ"ב ס"ק לא), שמותר לערות עליה מים כדי שיזובו מהם צלולים. והסביר המשנ"ב (ס"ק לג) שרצה לומר שהמים יזובו מהם עם מקצת מן היין שנשאר בלוע בו. והטעם שאין בנתינת מים משום בורר, שהמים שהוא נותן צלולים הם ואין בהם דבר שצריך לברר מהם. והסביר הגר"נ קרליץ (חוט שני פרק כה אות י) שברגע שפיכת המים על המשמרת אין במים דבר הנצרך להתברר, ולא אכפת לן במה שאחר כן נעשים המים מעורבים עם השמרים, כיון שנעשה הכל בשפיכה ופעולה אחת, ואין איסור בזה שמעט יין יוצא מן השמרים עם המים שאין על זה שם בורר כיון שאין הם יוצאים בפני עצמם אלא הם טפלים למים.
והשתא לענין הקפה, נראה שהדברים דומים לחלוטין, שגם כאן כששופכים מים אין בזה שום איסור, שאחר כך הם מתערבים באבקת הקפה ויורדים אל הכוס עם טעם וצבע של קפה. וכך כתבו להתיר בספר כללים בהלכות שבת (הלכות בורר עמוד רפח) לערות מים חמים על קפה או עלי תה (באופן שאין איסור בישול) המונחים במסננת שתלויה על גבי כלי, אף על פי שהמים זבים מהמסננת עם טעם הקפה או עלי התה לתוך הכלי שתחתיו.
ויש לעיין בדברי השו"ע, שכתב שמותר ליתן על המשמרת מים אם נתן בה שמרים "מערב שבת", דנלמד מדבריו שאסור ליתן על המסננת את אבקת הקפה בשבת עצמה. אכן כבר הסביר בספר פסקי תשובות (סימן שיט הערה 274) שהכוונה לאסור ליתנם לכתחילה בשבת רק בשמרים הרטובים וספוגים מיין הבלוע מהם, שאז הנחתם על גבי המשמרת גורמת לברירה. אכן בשמרים יבשים אין איסור כלל ליתנם לכתחילה ביום השבת, ומינה לקפה שמותר ליתנו ביום השבת.
והשתא נדון בנתינת המסננת נייר על גבי הכוס, שהיה נראה לאסור ממה שכתב השו"ע (סימן שטו ס"ט): "משמרת שתולין אותה לתת בה שמרים לסננן ומותחין פיה לכל צד, חשוב עשיית אוהל ואסור לנטותה". והסביר המשנ"ב (ס"ק לו) שהמשמרת עשויה כמין שק הרחב ופתוח למעלה וסתום וחדוד למטה. ומכניסין את הקצה החדוד לתוך כלי וסובבים את הקצה הרחב הפתוח בשפת פי הכלי, ונמצא שעשה גג לכלי העשוי כאוהל, ואסור מדרבנן. ועל פי דברים אלו עולה שאסור ליתן את המסננת של הקפה על גבי הכוס.
אכן אחר העיון נראה להתיר, כיון שאין איסור אוהל אלא אם עושים גם את המחיצות וגם את האוהל, וכאן בנתינת המסננת נעשה רק אוהל. והטעם שנאסר ליתן משמרת הוא מכיון שחכמים אסרו משום אוהל ליתן כיסוי על כלים גדולים ורחבים, כגון חביות וארגזים גדולים, ובכללם משמרת הניתנת על חבית היין. אבל אין איסור לכסות כלים רגילים הנמצאים במטבח ביתי רגיל. וכל זה נמצא מפורשות במשנ"ב (סימן שטו ס"ק מח), וז"ל: "אע"ג דשרי להחזיר הקדירה על גבי כירה ולא חיישינן משום אהל הואיל והמחיצות כבר עשויות [ובאהל כזה שאין כונתו לאהל אלא שממילא נעשה אינו אסור אלא אם יעשה מחיצות ג"כ וכנ"ל בס"ג במ"ב], יש לומר הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאהל [מ"א בשם תוס' ור"ן]. ולפ"ז מה שכתב בשו"ע חבית היינו נמי ברחבה הרבה".
וכן פסק בשו"ת אור לציון (ח"ב עמוד רכה) לאסור בחבית שרחבה הרבה, וכתב להחמיר רק בשיעור גדול של ארבעים סאה. זאת ועוד, כשמכין קפה בכוס רגילה אין בחלל הכוס שמתחת למסננת שיעור טפח, וכל שאין שם טפח אין בו איסור, וכדכתב השו"ע (סימן שטו סעיף יג): "בגד ששוטחין על פי החבית לכסות, לא ישחנו על פני כולו משום אוהל אלא יניח קצת ממנו מגולה. והני מילי כשהכובא (פירוש, כלי) חסרה טפח, אבל אם אינה חסרה טפח מותר דאין כאן אוהל".
ואם משתמש בכלי המיוחד להכנת הקפה על ידי שנותן את המסננת על גביו, אזי יש להתיר משום טעם נוסף שכתב הט"ז (סוף ס"ק יא), והוא משום שכל שהוא מיוחד לכך אין זה נראה כבורר.