עלינו להבין כי מעלת הזוכה לקיים מצוות סוכה היא מיוחדת במינה. בעוד שבכל מצווה האדם נדרש לכוון את ליבו בעת קיומה, בסוכה, גם ללא כוונה מיוחדת, זוכה האדם לשכר והשפעה עצומה. עיקרון זה חל על כל דבר שבקדושה - אפילו כשאדם לא תכנן לעסוק בו, עצם הימצאותו בתוך מקום של קדושה מעניקה לו כוח והשפעה משמעותית.
המדרש (בראשית רבה סה, כב) מלמד אותנו על כך בסיפור על יוסף משיתא, דמות מפתיעה המדגימה את כוחה של הקדושה. בעת חורבן בית המקדש, ביקשו הרומאים מיהודי להיכנס ראשון ולבזוז את המקדש, בתמורה לזכות לקחת את החפץ הראשון שיבחר. יוסף משיתא, שהיה ידוע כרשע, התנדב למשימה. הוא נכנס ובחר במנורה הטהורה.
כשיצא, הרומאים סירבו לתת לו את המנורה, בטענה שהיא ראויה רק לאנשים חשובים, ודרשו ממנו להיכנס שנית ולבחור חפץ אחר. להפתעתם, יוסף סירב באומרו: "לא די שהכעסתי את אלוקי פעם אחת, אאלץ להכעיסו שנית?" למרות איומיהם, הוא עמד בסירובו גם כשעינו אותו קשות, עד מותו.
המפרשים תוהים: מניין שאב יוסף את הכוח לעמוד בפני העינויים, לאחר שכבר בגד באלוקיו? התשובה טמונה בעוצמת ההשפעה של המקום הקדוש. כניסה אחת לבית המקדש השפיעה עליו השפעה כה עמוקה, עד כדי חזרה בתשובה מיידית.
הסוכה, בדומה לבית המקדש, מחזיקה בכוח השפעה דומה. גם ללא כוונה מיוחדת, עצם הכניסה לסוכה משפיעה על האדם השפעה רוחנית עמוקה שאין לה אח ורע. זוהי תכונה המשותפת לכל דבר שבקדושה - אפילו ללא תכנון מוקדם, עצם הכניסה למקום המקדש יש בו כדי להעניק שכר משמעותי.
לעומת קיום המצוות שבגופו, בלימוד תורה קיים הבדל מהותי.
בלימוד תורה שבכתב - קריאה בתורה, תהילים או נביאים, האדם מקבל שכר גם ללא כוונה מיוחדת או הבנה עמוקה. אמנם בלימוד תורה שבעל פה - לימוד משנה, גמרא וכדומה, נדרשת כוונה והבנה. כפי שמובא בשולחן ערוך הרב (הלכות תלמוד תורה): "אם מוציא בשפתיו אף על פי שאינו מבין פירוש המילות מפני שהוא עם הארץ, הרי זה מקיים מצוות 'ולמדתם'. במה דברים אמורים? בתורה שבכתב. אבל בתורה שבעל פה, אם אינו מבין הפירוש, אין הלימוד נחשב כלל".
עם זאת, גם בתורה שבעל פה, אם אדם לומד ומשתדל להבין, הוא מקבל שכר. לעתיד לבוא, או כשהאדם עולה לשמיים, כל הדברים שלמד ולא הבין בעולם הזה מוסברים לו בבית דין של מעלה.
אמור מעתה, עצם ההימצאות בסוכה, גם ללא הבנה עמוקה של משמעותה, מעניקה לאדם שכר עצום. הכוח הטמון בעצם השהייה בסוכה והשפעתה הרוחנית הם ייחודיים ורבי עוצמה, ממש כמו ההשפעה שחווה יוסף משיתא בבית המקדש.
עניין נוסף שאנו מוצאים בסוכה - על פי ההלכה, סוכה כשרה מחייבת מינימום של שתי דפנות שלמות ודופן שלישית ברוחב טפח, בדומה לצורת האות ה'. נשאלת השאלה: מדוע די בשתי דפנות ועוד דופן חלקית להכשרת הסוכה?
כדי להבין זאת, עלינו לחזור לתקופת נדודי בני ישראל במדבר. הקב"ה העניק לעמו שלוש מתנות יסודיות:
ענני הכבוד שהגנו על בני ישראל מפני נחשים ועקרבים, יישרו את הדרך, והעניקו הגנה מפני מזג האוויר הקשה.
המן - לחם מן השמיים שטעמו השתנה לפי רצון האוכל.
באר מרים - מקור מים נייד שליווה את העם בנדודיו.
חז"ל מלמדים כי כל מתנה ניתנה בזכות אחד ממנהיגי העם:
- ענני הכבוד - בזכות אהרון
- באר המים - בזכות מרים
- המן - בזכות משה רבינו
וידועה ומפורסמת השאלה, בעוד שהסוכה מהווה זכר לענני הכבוד, עולה התהייה מדוע איננו עושים זכר גם לבאר המים ולמן. התשובה טמונה בשלוש התקופות של ענני הכבוד:
הדופן הראשונה, מסמלת את ענני הכבוד הראשונים שניתנו לבני ישראל ביציאת מצרים.
הדופן השנייה, מייצגת את החזרת ענני הכבוד לאחר חטא העגל. העננים נלקחו למשך 86 ימים ואז הוחזרו.
הדופן השלישית (הטפח) מסמלת את החזרת ענני הכבוד לאחר פטירת אהרון. משה רבינו זכה להחזיר את העננים, אם כי במידה מצומצמת יותר - כנגד הדופן הקטנה בסוכה.
שלוש הדפנות של הסוכה מייצגות אם כן את שלוש התקופות בהן זכו בני ישראל לענני הכבוד:
1. לפני החטא
2. לאחר החטא והתשובה
3. לאחר פטירת אהרון
כך, מבנה הסוכה משקף את ההיסטוריה הרוחנית של עם ישראל במדבר, ואת חסדי ה' שליוו אותם לאורך כל הדרך.
יעזרנו ה' ויפרוש עלינו סוכת שלומו ברחמים וברצון.