בפרשת השבוע אנו רואים כיצד חז"ל מציבים את נח לצד אברהם אבינו ודנים בשאלות מעמיקות: כיצד היה נח מתנהג לו חי בדורו של אברהם? וכיצד היה אברהם מתנהג אילו חי בדורו של נח? תמיד משווים בין שתי דמויות מופת אלה. הבה ננסה להעמיק בהבנת ההבדלים בין דרך חייו וראייתו של נח לבין אלו של אברהם אבינו, וללמוד מכך יסוד מהותי בעבודת ה'.
חז"ל מלמדים אותנו במסכת אבות (ד, א): "אֵיזֶהוּ גִבּוֹר - הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ". כאשר היצר הרע מתעורר באדם ומנסה להילחם בו, עומדות בפניו שתי דרכי התמודדות. הדרך האחת היא לכבוש את היצר הרע - לא להורגו או להבריחו, אלא לקחת אותו ולהשתלט עליו, להשאירו בתוכנו ולהפכו לטוב. זהו מעשה הכיבוש, בדומה למדינה הכובשת מדינה אחרת ומספחת אותה להיות חלק ממנה.
המשנה מלמדת אותנו שהגיבור האמיתי הוא זה שלוקח את היצר הרע וכובש אותו, משתמש בתכונותיו ובכוחותיו לטובה. כאשר היצר הרע מנסה להפוך את האדם לכעסן, במקום להיכנע לכעס, האדם מנתב את החמימות והעוצמה שבו לעשייה נחושה בדרך ה'. כשהיצר מפתה לשמוח בעבירות, האדם מסב את אותה שמחה לקיום מצוות. זוהי דרך אחת - להפוך את היצר הרע מכוח שלילי לחיובי.
הדרך השנייה היא כאשר היצר הרע בא להילחם באדם, והאדם בוחר לברוח ולהימנע מעימות ישיר עמו. רבנו הבעל שם טוב ממחיש זאת במשל עמוק: בעיר אחת היו גנבים שנהגו לפרוץ לחנויות ולגנוב סחורה. תושבי העיר נקטו בשתי גישות שונות להתמודדות: חלקם התחבאו בחנויותיהם, וכשהגיעו הגנבים, הקימו רעש גדול עד שהגנבים נמלטו. אחרים התחבאו והמתינו עד שהגנבים נכנסו, ואז השתלטו עליהם והביאו אותם למאסר, או הכריחו אותם לעבוד בשירותם כפיצוי על ניסיון הגניבה.
מסביר הבעל שם טוב את ההבדל המהותי בין שתי הגישות: אלה שהסתפקו בהברחת הגנבים השיגו שקט זמני בלבד, שכן הגנבים היו שבים כעבור שבועות אחדים. לעומתם, אלה שתפסו את הגנבים, חינכו אותם או הביאו אותם למאסר, השיגו שקט נפשי מתמשך. כך גם בהתמודדות עם היצר הרע - כאשר האדם רק מבריח אותו, היצר יחזור כעבור זמן קצר. אך אם האדם תופס את היצר הרע, כובש אותו ומנתב אותו לדרך הטובה, היצר נשאר תחת שליטתו ורק זקוק להשגחה מתמדת.
נמצאנו למדים שהגיבור האמיתי אינו זה שהורג את יצרו או מבריחו, אלא זה שכובש אותו ומשתמש בכוחותיו למטרות חיוביות ובונות.
זהו בדיוק ההבדל המהותי בין אברהם לנח. על נח נאמר "אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" - הוא עבד את ה', אך כשראה את היצר הרע מתקרב, בחר להתרחק ולהימנע מעימות. הוא העדיף לזוז הצידה ולשבת בשקט, בלי להתערב במתרחש. לעומתו, אברהם אבינו מסר את נפשו ונלחם בכל כוחו נגד היצר הרע. הוא פעל באופן אקטיבי - הקהיל קהילות והחזיר אנשים בתשובה. דרכו הייתה לקחת את היצר הרע ולכבוש אותו. זהו ההבדל המכריע בין אברהם אבינו, שנלחם ביצר וכבש אותו תחת שליטתו, לבין נח שהעדיף להתרחק ולהימנע מעימותים.
משום כך זכה דווקא אברהם אבינו להיות אבי האומה הישראלית. דרכו של נח, ההימנעות וההתרחקות מכל קושי, אולי מתאימה למי שמבקש לחיות חיים שקטים ללא הישגים משמעותיים. אך "אֵיזֶהוּ גִבּוֹר - הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ" - זוהי דרכו של אברהם אבינו, לשלוט על היצר, לקחת את כוחותיו ולהשתמש בהם למטרות נעלות. זוהי הדרך המעולה והנשגבה ביותר בעבודת ה'.
אמנם יש צד שני לדברים:
בפרשת השבוע אנו קוראים: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו". נתבונן במשמעות העמוקה של התואר "תמים" בהקשר לדורותיו של נח.
ניתן להבין זאת דרך מדברי הנביא מספר מלכים (ב' כ, א): "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה". כאשר חלה חזקיהו המלך, בא אליו הנביא ישעיהו והודיע לו כי קרב קיצו. כששאל חזקיהו לסיבת הגזירה הקשה, השיב לו ישעיהו כי זה עונשו על שנמנע מלקיים מצוות פריה ורביה. חזקיהו הסביר כי הסיבה להימנעותו הייתה שראה ברוח הקודש כי עתיד לצאת ממנו בן רשע - מנשה, שיציב צלם בהיכל ה' ויעבוד עבודה זרה.
ישעיהו הנביא הוכיח את חזקיהו באומרו כי אין לאדם עסק בנסתרות ה'. כאשר הקב"ה מצווה לקיים מצווה, יש לקיימה ללא חשבונות עתידיים. העובדה שראה ברוח הקודש שייוולד לו בן רשע אינה צריכה להשפיע על קיום המצווה, ודווקא בשל חישוביו אלו נגזר עליו למות. חזקיהו השיב כי מקובל בידו מבית אביו, מדוד המלך, שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל לו להתייאש מן הרחמים. הוא ביקש מישעיהו את בתו לאישה, בתקווה שבזכות זאת יינצל. ישעיהו נענה לבקשתו, ואכן נולד להם מנשה, אשר כפי שנחזה, הציב צלם בהיכל.
מסיפור זה נלמד יסוד מהותי: גם כאשר אדם יודע שתוצאת המצווה עלולה להיות שלילית, כמו לידת בן רשע, עליו לקיים את המצווה מפני שכך ציווה ה'. אל לנו לדרוש בנסתרות ה' ולהתחשב במחשבותינו על התוצאות העתידיות. ישעיהו, אף שהכיר בצדקתו של חזקיהו וידע שנבואתו אמת, הבין שעדיין יש לקיים את מצוות ה'. לכן נתן לו את בתו לאישה, למרות שבסופו של דבר נולד מנשה, שאף הרג את ישעיהו, סבו. המסר ברור: אל לו לאדם לחקור ולדרוש בתוצאות העתידיות, אלא עליו להתמקד בקיום המצווה.
באותו אופן ניתן להבין את מעלתו של נח. התואר "תמים" ניתן לו משום שלמרות שידע כי דורו דור רשעים, וחרף העובדה שהקב"ה הורה לו לבנות את התיבה במשך מאה ועשרים שנה עד בוא המבול וחורבן העולם, בכל זאת בחר להתחתן ולהביא ילדים לעולם. הוא לא נמנע מכך מחשש שמא ילדיו ילמדו ממעשי הרשעים שסביבם. בניגוד לחששותיו של חזקיהו, נח הוליד ילדים בדור שהיה מלא בעבירות וחטאים. זוהי משמעות הכתוב "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" - מעלתו הייתה בהליכתו בתמימות כאשר אפילו בדור המושחת ביותרהוא מביא ילדים לעולם.