בעידן בו השימוש בכלים חד-פעמיים הולך ומתרחב, עולה השאלה ההלכתית לגבי כשרותם לנטילת ידיים. האם אפשר להסתפק בכוס פלסטיק או נייר לצורך הנטילה, ומה עושים כאשר אין כלי זמין בכלל? הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מתייחס בהרחבה לשאלה זו ומביא את הדעות השונות בהלכה, לצד הדרכה מעשית.
תשובת הרב שי טחן: לסעודת פת צריך ליטול ידיים מכלי המחזיק רביעית מים, ואם יש לו רק כלי נייר או פלסטיק חד-פעמי - יטול בו, ואם אין לו שום כוס - יטול מבקבוק, ואם אין לו שום כלי יניח ידיו תחת הברז ויפתח את המים שלוש פעמים עבור כל יד.
השולחן ערוך (סימן קנט ס"א) פוסק שאין נוטלים ידיים אלא בכלי, וכל הכלים כשרים לכך, ובלבד שהם מחזיקים רביעית מים. הוא מביא דוגמאות לכלים פשוטים כמו כלי גללים, כלי אבנים וכלי אדמה. המשנה ברורה מסביר כי אף על פי שכלים אלה אינם נחשבים לכלים לעניין טומאה, הם כשרים לעניין נטילת ידיים, שכן נחשבים כלים במידה מספקת לצורך זה. מכאן היה אפשר ללמוד שכל דבר המוגדר "כלי" מתאים לנטילה.
עם זאת, ישנם פוסקים האוסרים להשתמש בכלים חד-פעמיים, משום שלכלי נטילת ידיים צריך להיות דין "כלי" הלכתי, ואילו כוסות חד-פעמיים שנזרקים מיד לאחר השימוש אינם נחשבים כלים. הרב בן ציון אבא שאול הסתפק אם כוסות חד-פעמיים נחשבים כלים, שכן הרמב"ם (הלכות כלים ה"ז) פוסק שכלי שמיועד לזריקה לאחר שימוש אינו כלי. מצד שני, מהרש"י (ביצה ל"ב, א) משמע שיש לכך דין כלי. מסקנת הרב אבא שאול היא שלא ליטול לכתחילה בכלים אלו אלא אם מתכוונים להשתמש בהם שוב, אך במקרה הצורך - ניתן ליטול בהם ללא ברכה, ומוטב לייחד אותם לשימוש קבוע כדי לאפשר נטילה עם ברכה.
הרב דוד יוסף, בפסיקתו, מתיר את השימוש בכלים אלו, וממליץ שהנוטל יחשוב בדעתו להשתמש בהם שוב או שכמה אנשים ייטלו מהם, ובכך יצא ידי חובת השיטות המחמירות.
הרב משה פינשטיין דן לראשונה בכוס נייר לשימוש בקידוש בשבת ויום טוב, וקבע שיש להימנע מכך, בהתבסס על כך שכוס קידוש צריכה להיות "כלי שלם". הוא ראה בכוס נייר כמשהו פחות כשר לקידוש. לעומת זאת, בפלסטיק חד-פעמי, שניתן להשתמש בו שוב, רוב הפוסקים מתירים.
למעשה, רוב הפוסקים מתירים להשתמש בכלי חד-פעמי לקידוש, ובוודאי לנטילת ידיים, ולכן אם יש כלי קבוע - עדיף להשתמש בו, אך אין להחמיר במקום שאין כלי קבוע.
לגבי נטילה מבקבוק בעל פתח צר, פסקי תשובות (סימן קסב ס"ח) מתיר על פי דברי המשנה ברורה, שקובע שאין צורך לשפוך את המים בבת אחת על כל היד. כל עוד המים מגיעים לכל חלקי היד ולא מפסיקים את הזרימה - הדבר כשר.