צפו: מהיכן מגיע היופי החיצוני של מרן הרב עובדיה?

פרשת השבוע, פרשת חיי שרה, נפתחת במניין שנותיה של שרה אמנו, מסביר הרב שי טחן ראש כולל שערי עזרא, ברוקלין, ניו יורק, אך הפסוק מתאר את גילה באופן מיוחד: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה". רש"י שואל: מדוע הפסוק חוזר על המילה "שנה" בכל מספר? תשובתו: כל חלק מגילה של שרה נדרש לעצמו - בת מאה הייתה כבת עשרים לחטא, ובת עשרים הייתה כבת שבע ליופי.

אך מדוע התורה מדגישה שוב ושוב את יופייה של שרה? מה החשיבות ביופייה של אישה, עד כדי כך שהתורה מוצאת לנכון להעלות זאת על הכתב?

בסוף פרשת נח, שרה אמנו נקראת "יסכה". רש"י מסביר ש"יסכה" מלמדת על שני דברים: היא ראתה ברוח הקודש, ושהכול "סוכין" ביופייה - כולם מתבוננים ביופייה ומתפעלים ממנו.

כאן טמון יסוד חשוב: היופי החיצוני של שרה אמנו לא היה יופי רגיל; הוא שיקף את היופי הפנימי שלה. יופי של קדושה.

כאשר אדם מתבונן בדמות קדושה כמו מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הוא עשוי להתרשם גם מיופיו החיצוני. אבל יופי זה נובע מהיופי הפנימי - יופי של קדושה, של רוחניות, של רוח הקודש. כך היה גם עם שרה אמנו.

רש"י מדגיש ששרה הייתה "שוחה ברוח הקודש" - עטופה לחלוטין ברוח אלוקית. היופי החיצוני שלה לא היה רק משיכה חיצונית, אלא ביטוי ליופי פנימי עמוק, יופי שמקורו בקדושה וברוח הקודש.

אבימלך אולי ראה את יופייה בצורה גשמית, אך התורה מעידה שכולם, כולל אנשים פשוטים, הבחינו ביופי רוחני, עמוק ומרומם ששרה שידרה.

היופי של שרה אמנו, כפי שמתאר זאת הרב טחן, לא היה עניין שטחי. הוא היה יופי שביטא שלמות פנימית, עוצמה רוחנית וקדושה שמילאה את כל ישותה. זו הסיבה שהתורה בוחרת להדגיש את יופייה של שרה, כמו גם את יופיין של שאר האימהות הקדושות.