שאלה: אני יוצא לטיפול בשטח ואני לוקח עימי אוכל, בשרי וחלבי, האם אני יכול לקחת את הבשר והחלב באותה צידנית?
תשובה בקצרה:
יזהר שלא יתן באותה צידנית עם קרח מוצרים בשריים וחלבים אפילו לפחות ממשך זמן של 24 שעות, ואפילו באריזות וכלים נפרדים, שמצוי שהקרח נמס והבשר נחשב ככבוש עם החלב. ולכתחילה יתן מוצרי בשר וחלב בצדניות נפרדות למנוע כמה מכשולים.
תשובה בהרחבה:
דבר מצוי שהיוצאים לטיולים מאכסנים בצדנית את האוכל עם קרח על מנת לשמור על האוכל קר, ואחר זמן לא רב הקרח מתחיל לנמוס ונמצא שדברי הבשר והחלב נמצאים בתוך המים ונאסרים אחר 24 שעות משום כבוש שדינו כמבושל ביחד. ויש אומרים שגם מה שלמעלה מהמים נאסר שמה שלמטה מפעפע למעלה.
ובשולחן ערוך (יו"ד סימן קה ס"א): "איסור שנשרה עם היתר מעת לעת בצונן מקרי כבוש והרי הוא כמבושל ונאסר כולו. אבל פחות מכאן בהדחה סגי. הגה, וכל מקום דאמרינן כבוש כמבושל אפילו מה שחוץ לכבישה אסור, דעל ידי הכבישה שלמטה מפעפע למעלה כמו בבישול. ויש מקילין במה שבחוץ. וספק כבוש אסור מלבד בבשר עם חלב דאזלינן לקולא דמן התורה אינו אסור רק בבישול ממש".
ואיסור כבוש הוא דוקא בנוזלים שהמאכלים יכולים להתנועע בתוכם, כמו שכתב הרא"ש (בשו"ת כלל כ' סימן א) על שומן בקדירה שהיה בה עכבר, שאם השומן הוא רך שהעכבר מתנענע בקדירה ממקום למקום, אף שהיה זה צונן אז הכל אסור משום כבוש שהוא כמבושל. ואם השומן היה קרוש יטלו סביב המקום שנגע בו העכבר כדי קליפה, והשאר מותר אם היה בשומן ששים לבטל את העכבר.
וכדברי הרא"ש נקטו להלכה הפרי מגדים (משב"ז סק"א), ובמנחת יעקב (שו"ת בסוף התורת חטאת סימן יד), והתורת חטאת (כלל כב, ו), וכן פסק החכמת אדם (כלל נח, א), ובמשנ"ב (סימן תמז בשער הציון ס"ק עז) גם כתב שכבוש לא אמרינן כי אם בלח ולא בנקרש. אמנם ישנם פוסקים שהחמירו לומר גם בקרח כבוש כמבושל (בית לחם יהודה, א' בשם אליה זוטא, ובסימן כט).
ולפי זה יחמיר לכתחילה שלא יניח את מוצרי בשר וחלב בתוך קרח, אך בדיעבד אין לאסור מה שהיה בקרח עד שהקרח ימס ויעברו כ"ד שעות.
ובשו"ת קנה בשם (ח"ב סימן טו) הביא דעות הפוסקים הסוברים שיש דין כבוש גם בכלים, כמבואר בדברי הט"ז (סימן קה סק"א) בשם האיסור והיתר, ולכן אפילו אם היו המאכלים בצדנית באריזות אטומות וכלים סגורים יש לאסור, כמו שאוסרים גם מתבשלים במים כלים עם בשר שהיו עם כלים עם חלב, וכן כתב הפרי מגדים (משב"ז) דגם בכלי שייך כבישה. ובחידושי ר"ע איגר (סע"א) ביאר דכבוש מפליט מכל דופני הכלי.
והטעם לאסור אף אם היו המאכלים סגורים באריזות וכלים הוא על פי מה שכתב הרמ"א (יו"ד סימן צב ס"ח וסוף סימן צג) ששני קדרות שנגעו זה בזה נאסרות אם היה רוטב בניהם, וכאן כיון שהיה רוטב במשך כ"ד שעות הרי הם נאסרו, כמובא בשו"ת קנה בשם הנ"ל.
וכיון שכתבו הפוסקים שיש להדיח את המאכלים שהיו בצידנית חזינן שאסור להניחם שם לכתחילה אפילו לזמן קצר אלא אם כן אין בצידנית מים ולא קרח מפוזר, וכן יראה שהמאכלים יהיו ארוזים ולא פתוחים מחשש שמא יגעו מאכלי הבשר בחלב. וראה בדברי השולחן ערוך (יו"ד סימן צא ס"ב) שאסור לכתחילה להניח בשר היתר צונן בקערה של איסור צונן דילמא אכיל בלא הדחה.
והנה אף שדין כבוש כמבושל הוא מן התורה (דרכי משה סימן קה סק"א), מכל מקום כבוש בבשר בחלב הוא מדרבנן מפני שאין כבוש דרך בישול, ובשר בחלב דרך בישול אסרה תורה (ש"ך ריש סימן פז), ומכיון שכן בספקותיו אזלינן לקולא ככל איסור דרבנן.