צפו: כך נראה המנגנון הפסיכולוגי של הפוגע

פרשת וישלח חושפת בפנינו סיפור קשה ומטלטל: דינה, בתו של יעקב, יוצאת מביתה ומותקפת על ידי שכם בן חמור, שמנצל אותה באכזריות. לאחר המעשה, שכם מבקש לשאת אותה לאישה. התורה מתארת את תגובתו במילים: "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה."

מעניין לשאול, מקשה הרב שי טחן ראש כולל שערי עזרא ובית הוראה ארזי הלבנון - מה הוא מדבר אליה? רש"י מפרש: שכם מדבר "דברים המתיישבים על הלב". הוא מציע לדינה כסף, מעמד, חיים טובים - כל מה שהוא יכול לתת. אך כאן עולה שאלה מוסרית כבדת משקל: איך ייתכן שאדם שפגע בצורה כה קשה באחר, מציע פיצוי חומרי כדרך לכפר על מעשיו?

התנהגותו של שכם מדגימה תופעה המוכרת גם בימינו: פוגעים שמנסים "לרכך" את מעשיהם באמצעות פיצויים גשמיים. לעיתים קרובות, אחרי מעשה של אלימות או ניצול, הפוגע מציע מתנות, מילים טובות או מחוות נדיבות - מתוך תחושה שהדברים הללו יוכלו לתקן את מעשיו. אך הקורבן, שפצעיו עמוקים וכאבו בל יתואר, בדרך כלל אינו מוצא בכך נחמה.

שכם, כמו פוגעים רבים, פועל מתוך תחושת עליונות וכוח. הוא משוכנע שכספו, מעמדו או עושרו יקנו לו גם את הזכות לתקן את מעשיו בכוחניות. תחושה זו היא תולדה של גישה מעוותת, שבה האדם רואה עצמו כבעל זכות לפעול ככל העולה על רוחו ולכפר בדרכים שמתאימות לצרכיו בלבד.

חז"ל במסכת בבא בתרא מספרים על הורדוס, שהחריב את בית המקדש ולאחר מכן ביקש לבנותו מחדש. הוא שלח שאלה למלכות רומא האם מותר לו לבצע את המהלך. התשובה שקיבל הייתה נוקבת: "אם עדיין לא בנית - אל תבנה. ואם כבר בנית - דע שאתה עבד רע. קודם עושה ואחר כך שואל?"

המסר ברור: אין מקום לפעולות כוחניות ולא מוסריות, גם אם לאחריהן תגיע "תיקון". הדרך הנכונה היא לשקול מראש את המעשה ולהתנהל ביושר ובאחריות, במקום לפעול בפזיזות ואז לנסות לעגל פינות.
הרב טחן מסכם: סיפור דינה ושכם מהווה קריאה מוסרית לכל אדם ולחברה כולה. אנשים בעלי כוח, מעמד או עושר אינם רשאים להשתמש בכוחם כדי לנצל אחרים מתוך מחשבה שיוכלו "לסדר את העניינים" לאחר מכן.

גישה זו, שרווחת לצערנו גם היום, משקפת תופעה חברתית עמוקה שבה הכוח משמש כלי להשגת מטרות לא מוסריות, מתוך תחושת עליונות ואמונה שהכול בר-תיקון בכסף או במילים יפות.

לדבריו של הרב טחן, פרשת וישלח מזמינה אותנו לעצור ולבחון את דרכינו. היא מלמדת אותנו על החשיבות שבצניעות, באחריות, ובכיבוד הזולת. אין מקום ליחס כוחני, לניצול או לעיגול פינות - לא במישור האישי ולא במישור החברתי.

בשיעור הזה טמון מסר נצחי: לא ניתן לבנות יחסים על חורבות של פגיעה. התיקון האמיתי מתחיל בהכרה בכאב ובצורך לשנות מהיסוד את דפוסי ההתנהגות, ולא בניסיון לכסות עליהם במעטפת חיצונית.