פרשת ויחי מתארת את שנותיו האחרונות של יעקב אבינו, ולכאורה באופן תמוה, התורה מכנה אותו בשמותיו השונים לסירוגין - יעקב וישראל. בעוד שאצל אברהם אבינו שינוי השם מאברם לאברהם היה מוחלט, אצל יעקב השמות מתקיימים במקביל, ונדמה כי כל אחד מהם מבטא רובד אחר באישיותו הרוחנית.
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו עומד על רעיון עמוק זה ומסביר אותו דרך יסודות מתורת הקבלה: כל יהודי נושא בקרבו נשמה בסיסית, המלווה אותו לאורך חייו, ולעיתים אף מתגלגלת בכמה מחזורי חיים להשלמת תיקונה. לצד נשמה זו, קיים מושג נוסף הקרוי 'עיבור נשמות' - מצב בו נשמתו של צדיק מתעברת בנפשו של אדם אחר כדי לסייע לו ברגעי מבחן רוחניים.
הרב פינטו מדגיש את שני סוגי העיבור: עיבור לטובה - כאשר אדם עוסק במצווה מסוימת כמו צדקה או לימוד תורת צדיק מסוים, נשמת אותו צדיק מתעברת בו ומחזקת אותו בעבודתו הרוחנית. אך קיים גם עיבור לרעה - נשמות שליליות שעלולות להתעבר באדם, ולגרום לו לשינוי קיצוני בהתנהגותו, כפי שמסביר דוד המלך במילים: "כל האדם כוזב". ברגעי כעס, מתריע הרב פינטו, הנשמות החיוביות מסתלקות מן האדם, ולכן יש להיזהר ולהישאר במודעות רוחנית גבוהה.
על פי האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, יעקב אבינו זכה לתופעה יוצאת דופן: שתי נשמות עיקריות בקרבו - נשמת יעקב מלידתו ונשמת ישראל, שהוענקה לו לאחר מאבקו המופלא עם שרו של עשו. יעקב מסמל את ההתמודדות עם המציאות הקרובה והפיזית, בעוד ישראל מייצג את המאבקים הרוחניים המופשטים יותר, מול כוחות גבוהים ומלאכיים.
הצער הגדול שחווה יעקב עם היעלמות יוסף הביא לכך שנשמת יעקב עזבה אותו, ורק נשמת ישראל נותרה בו. זו הסיבה, מסביר הרב פינטו, שהשכינה הסתלקה ממנו במשך 22 שנה. רק כאשר נודע לו כי "עוד יוסף חי" ונשמתו התעוררה מחדש, חזרה נשמת יעקב - "ותחי רוח יעקב אביהם". אך נשמת יעקב לא נעלמה, אלא ליוותה את יוסף עצמו, ולכן כאשר יוסף עמד בניסיון הקשה עם אשת פוטיפר, נראתה לו דמות דיוקנו של אביו - נשמת יעקב שסייעה לו לעמוד באתגר.
הרב פינטו מלמד כי יעקב וישראל מייצגים שני כוחות בהתמודדות הרוחנית של כל יהודי: יעקב - ההתמודדות הישירה והמידית עם קשיים ואתגרים פיזיים ויומיומיים. ישראל - ההתמודדות הרוחנית העמוקה, מתבצעת במרחק ובאמצעים רוחניים גבוהים יותר.
לדבריו, רעיון זה בא לידי ביטוי בפסוק "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". התרגום מבהיר כי הכוונה היא "בצלותי ובבעותי" - החרב מסמלת את הפעולה הישירה, ואילו הקשת מסמלת את ההשפעה מרחוק, על ידי תפילה ועבודה רוחנית.
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו מדגיש כי שני הכוחות הללו - כוחו של יעקב וכוחו של ישראל - ממשיכים להאיר את דרכו של עם ישראל עד היום. הם מעניקים לכל יהודי את היכולת להתמודד הן עם אתגרים מידיים בחיי היום-יום והן עם סכנות רוחניות המאיימות מרחוק.
זוהי מורשתו הכפולה של יעקב אבינו, כפי שמסיים הרב פינטו: "מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים" - יעקב ממשיך לחיות ולהשפיע על נשמות בניו ובנותיו, בכל דור ודור.