פרשת השבוע, פרשת שמות, מזמנת לנו תובנה עמוקה על הנהגת הקב"ה ועל תפקיד הסבלנות בחיינו, הסביר האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו. בפרשה מצווה הקב"ה את משה רבנו: לקראת היציאה ממצרים, נשות ישראל ישאלו מן המצריות בגדים, כלי כסף וכלי זהב עבורן ועבור ילדיהן. אך מדוע הציווי התמקד דווקא בנשים ובילדים? מדוע לא ציווה הקב"ה גם את הגברים לבקש בגדים?
תשובה לשאלה זו ניתנת על ידי חכמינו: בגדי בני ישראל במדבר, כפי שמתואר בפסוק "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה", נותרו שלמים והתאימו עצמם באופן פלאי לגדילת הגוף. אולם נס זה התקיים רק בבגדים שנלבשו על הגוף. בגדים שנשמרו במחסנים או במגירות - בלו והתיישנו כדרך הטבע.
בני ישראל זכו בבגדי גברים כאשר פרעה והמצרים רדפו אחריהם אל ים סוף, וים סוף פלט את שלל הבגדים והתכשיטים שהמצרים נשאו עמם. אך המרדף כלל רק את הגברים המצריים, בעוד הנשים והילדים המצריים נותרו במצרים. משום כך דאג הקב"ה מבעוד מועד שבני ישראל ישיגו בגדי נשים וילדים על ידי השאלתם מן המצריות.
הסיפור מדגיש יסוד חשוב: כל הבטחות הקב"ה מתקיימות עד תום. הבטחת הרכוש הגדול לבני ישראל לא פסחה על אף פרט - לנשים ולילדים דאג הקב"ה מראש, בעוד שלגברים הובטחו בגדים דרך שלל ים סוף.
לעיתים, האדם אינו רואה את התגשמות ההבטחה באופן מיידי. הוא עשוי לתהות מדוע טרם זכה לשכר על מצוות שקיים או לתשובה על תפילתו. אך כפי שהראה הקב"ה לישראל, הכול מתוכנן בקפידה, והזמן חושף את התמונה המלאה.
המסר המרכזי שאנו לומדים כאן הוא חשיבות הסבלנות. פעמים רבות הקב"ה כבר הכין את הישועה, אך היא מתגלה רק בזמנה המדויק. כמו שבני ישראל לא הבינו תחילה מדוע רק הנשים והילדים נצטוו לשאול בגדים, ורק לאחר קריעת ים סוף התבררה התמונה המלאה - כך גם בחיינו.
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו מדגיש את הצורך להמתין באמונה, בשמחה וביישוב הדעת. מי שממתין בסבלנות, מקבל לא רק את הישועה עצמה, אלא גם את השכר על ההמתנה. זהו מבחן לאמונה ולביטחון בהשגחת הבורא, המלווה כל פרט בחיינו.
הרב פינטו סיכם ואמר כי דברי חז"ל בגמרא מלמדים אותנו ש"אין אדם יורד לסוף דעתו של רבו אלא לאחר ארבעים שנה". אם כך הדבר בין תלמיד לרבו, קל וחומר ביחס להבנת דרכי הקב"ה. הסבלנות אינה רק תכונה, אלא מפתח לחיים שלמים, בהם אנו זוכים לראות כיצד כל הבטחות הקב"ה מתגשמות בשלמות.