פרשת שמות נפתחת בסיפורו של משה רבנו, המושיע של עם ישראל, שהפך למנהיג היחיד שהיה מסוגל להוציא את העם מעבדות לגאולה.
הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון - שואל: מה הפך את משה לאדם הראוי לתפקיד הזה? התשובה טמונה בפסוק: "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם".
רש"י מפרש את הביטוי "וירא בסבלותם" באומרו: "נתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם". משה לא רק ראה את סבלם של בני ישראל, אלא השקיע את כל כולו - את עיניו ואת ליבו - כדי לחוש את כאבם. זו תכונה מרכזית של מנהיג אמיתי: היכולת להזדהות עם כאב הזולת באופן עמוק, עד שהוא הופך לחלק ממנו.
הרב טחן מסביר: כדי להבין את מצבו של עם ישראל בשעבוד מצרים, יש לחזור לפרשת ויחי, שם נאמר: "ויחי יעקב בארץ מצרים". רש"י מתאר את הפרשה כ"פרשה סתומה", כלומר - אין בה רווח בין סיום הפרשה הקודמת לתחילתה, בניגוד למקובל בתורה. הוא מסביר שזה משום שלאחר פטירתו של יעקב אבינו, "נסתמו עיניהם וליבם של ישראל". העם איבד את התקווה ואת החזון, ושקע בתחושת חוסר אונים מוחלטת.
במצב שבו עם ישראל היה בשפל המדרגה, נדרשה דמות חיצונית שתגיע עם יכולת להרגיש, להזדהות ולהוביל אותם החוצה מהחושך. חז"ל אומרים: "אין אסיר מוציא עצמו מבית האסורים" - יש צורך בעזרה מבחוץ, אך לא כל עזרה מתאימה. משה רבנו נבחר לתפקיד הזה משום שידע לתת את ליבו ואת עיניו כדי להיות אחד עם כאבם של בני ישראל.
פרשת שמות מלמדת על תכונת היסוד של מנהיגות אמתית: היכולת לראות את השני, להזדהות עם כאבו, ולהיות שם עבורו. המסר הוא קריאה לכל אחד מאיתנו - להרים עיניים, לפתוח את הלב, ולפעול למען האחר. כך נוכל ליצור גאולה - לעצמנו ולעולם שסביבנו.