וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ.
בסוף פרשת השבוע, אמר האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, מספרת לנו התורה על המעמד הנשגב, שהוא חלק ממתן תורה - מעמד של התעלות והתקדשות שבו נכרתת ברית נצחית בין הבורא לעמו הנבחר. במעמד זה, משה רבנו, איש האלוקים, מבצע מעשה עמוק רב-משמעות. וכך מספרת לנו התורה הקדושה: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה".
והנה, רש"י הקדוש, מאיר עינינו בפירושו המופלא והמפתיע על המילים "וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם". וכך הוא כותב בלשונו הזהב: "מי חלקו? מלאך בא וחלקו". דברים אלו מעוררים פליאה עצומה בלב המעיין: הלא התורה בעצמה מייחסת את מעשה החלוקה למשה רבנו, ואילו רש"י מגלה לנו שמלאך משמים הוא שביצע את החלוקה המופלאה הזו.
המדרש (ויקרא רבה ו, ה) מוסיף ומעמיק את התמיהה: שם מבואר שאותו מלאך נשא את דמות דיוקנו של משה עצמו, ויש מרבותינו הקדושים המזהים אותו כמלאך מט"ט, שר הפנים.
כדי להעמיק בסוד העניין, הבה נתבונן בפרשה נפלאה אחרת - פרשת חנוך, שעליו מעידה התורה: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱ-לֹהִים וְאֵינֶנּוּ". מסורת קדומה בידינו מחז"ל שחנוך הוא שרו של עולם, שר הפנים של מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו.
בעומק הדברים, מגלים לנו המפרשים רובד נפלא בהבנת הפסוק "נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי" (תהילים לז, כה), המתייחס לחנוך: בעודו בעולם החומר היה בבחינת 'נער' - זה שנולד רק בשנת שש מאות עשרים ושש לבריאת העולם, ואילו בעולמות העליונים כבר היה בבחינת 'זקן', שכן היה קיים מבריאת העולם.
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו מוסיף עומק רב בהבנה זו: "נשמת האדם, בעומק מהותה, מחולקת בין שני העולמות - חציה שוכן במרומים וחציה שוכן בעולם החומר. במקרה המיוחד של חנוך, החצי השמיימי התגלם בדמות המלאך מט"ט, בעוד החצי הארצי היה חנוך בן ירד כפי שהכירוהו בני דורו. וכאשר נלקח בסערה השמיימה, התמזגו שני החצאים והיו לאחד - המלאך מט"ט בשלמותו המופלאה".
דברים אלו מאירים באור יקרות את דמותו של משה רבנו, עליו אומרת התורה בפרשת וזאת הברכה "משה איש האלוקים" וחז"ל במדרש (דברים רבה יא, ד) מבארים כי כי היה "חציו מלמעלה איש אלוקים" ו"חציו מלמטה בשר ודם".
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו מעמיק בדבריו ומסביר: "כאשר משה חצה את הדם, פעל מתוך אותו חלק עליון של נשמתו, בהיותו 'איש האלוקים' בדמות המלאך מט"ט. המלאך שנראה כדמות דיוקנו של משה לא היה אלא החלק האלוקי, השמיימי, של משה עצמו".
הרב פינטו מדגיש כי "נגלה לעינינו סוד גדולתו של האדם: היכולת הנפלאה להתעלות ולהתחבר אל חלקו העליון, הרוחני, ולהגיע לפסגות רוחניות נשגבות. לעולם אל לו לאדם לעצור בדרכו הרוחנית, אלא עליו לשאוף תמיד מעלה מעלה".
הרב פינטו מסכם בדבריו: "בדרך הדבקות המוחלטת בתורה הקדושה ובמידת הקדושה, יכול האדם להשיג השגות נעלות ולממש את מלוא הפוטנציאל האלוקי הטמון בנשמתו. זוהי דרך החיים של איש האלוקים, וזוהי גם דרכו של כל יהודי השואף להתעלות ברוחניות ובקדושה".