פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו.
שאלה: האם מותר להוציא ספר תורה מבית הכנסת ולקחתו למקום חופשה או לעיר אחרת? אם כן, מהי הדרך הנכונה לעשות זאת לפי ההלכה?
תשובה:
כאשר מוציאים ספר תורה בפרהסיא מבית הכנסת כדי לקחתו למקום חופשה, יש להוליכו בצירוף של עשרה בני אדם לכבוד ספר התורה. אך אם מוליכים אותו לעיר אחרת, יש לנהוג להתיר את תפירות הספר בין חומש לחומש, ולאחר ההגעה יש לחזור ולתופרו מחדש. עם זאת, כאשר הספר נשלח בהצנע במכונית, אין צורך בצירוף עשרה בני אדם או בהתרת תפירות. כך פוסק הרב עובדיה יוסף (יבי"ע ח"ז או"ח סימן נו אות ב), על פי דברי הרב דוד פארדו בשו"ת מכתם לדוד, משום שהאיסור קיים רק כאשר הספר יוצא בגלוי ובפרהסיא, ולא בצינעא.
כף החיים (סימן קלה ס"ק עד) פוסק כי יש להוליך ספר תורה בצירוף עשרה אנשים, לכבודו של הספר, ואין זה איסור הלכתי אלא נוהג מכבוד. אם הספר נשלח לעיר אחרת, נהוג להתיר את התפירות. כך נהגו בספר פתח הדביר ובחקרי לב. לעומת זאת, שו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סימן תקכג) וילקוט יוסף (ח"ב סי' קלה הי') מתירים לשלוח את הספר ללא התרת תפירות, כאשר הוא ארוז היטב, במיוחד אם אין עשרה מלווים. הגר"ע יוסף זצ"ל התיר אף לשלוח ספר תורה לחו"ל ללא התרת תפירות, כאשר אין מי שיודע לתופרו שם מחדש.
כשמוציאים ספר תורה בפרהסיא מבית הכנסת על מנת לקחתו עמהם למקום החופשה ילווהו עשרה בני אדם, ואם מוליכו לעיר אחרת יתירו את תפירות הספר בין חומש לחומש. אבל אם לוקחים את הספר בהצנע במכונית אין צריכים עשרה ולא התרת התפירות.
כף החיים (סימן קלה ס"ק עד) כתב שהמוליך ספר תורה מבית כנסת אחד לבית כנסת אחר יוליכוהו בצירוף של עשרה בני אדם, ולא שיש איסור בדבר אלא שיעשה כן לכבוד הס"ת. והוסיף כששולחים את הספר לעיר אחרת נוהגים לפוסלו ע"י התרת התפירות, וכשמגיעים למקומם חוזרים לתופרם. והביא שכן כתב בספר פתח הדביר (אות יא), ובחקרי לב (יו"ד ח"ב) כתב שיש להתיר את התפירות בין חומש לחומש.
אמנם מכמה פוסקים נראה שיש להתיר לשלוח את הספר ללא התרת התפירות, ראה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סימן תקכג), והוסיף בילקוט יוסף (ח"ב סי' קלה ה"י) שכשיש צורך לשלוח ספר תורה למרחקים ישלחנו ארוז היטב ללא התרת התפירות, ומכל מקום הסכים שאם אין עשרה שמלווים את הס"ת נכון יותר שיתיר את התפירות שבין חומש לחומש בהתרת רוב התפירה.
ובספר מעין אומר (ח"א פ"ז הלכה סא בהערה) הסתפק אם עדיף להתיר התפירות או לשולחו שלם ארוז היטב. וכתב שם מעשה רב שהתיר הגר"ע יוסף זצ"ל לשלוח ספר תורה לחו"ל ללא התרת התפירות אם אין שם מי שיודע לתופרו.
כשמוליכו בהצנע במכונית יכול להקל להוליכו ללא עשרה בני אדם וללא התרת התפירות, כן כתב הגר"ע יוסף (יבי"ע ח"ז או"ח סימן נו אות ב) על פי דברי הרב דוד פארדו בשו"ת מכתם לדוד (או"ח ס"ס טו) שהאיסור הוא רק להוציאו בגלוי ובפרהסיא, אולם בצינעא לית לן בה.
