מדוע באמת צריך לשמוח? הרב שי טחן עושה סדר

אנחנו נמצאים בחודש אדר, חודש שמזוהה עם שמחה בלתי פוסקת - "משנכנס אדר מרבים בשמחה". אבל מהי אותה שמחה? איך מגיעים אליה? והאם היא באמת אפשרית בכל זמן? הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, פותח לנו צוהר להבנת השמחה האמיתית בעבודת ה' ומסביר כיצד היא לא רק יעד אלא מצווה מתמשכת שמלווה אותנו כל השנה.

לפי דבריו, הפוסקים נחלקו האם השמחה היא חלק מהותי מכל מצווה או שהיא מצווה בפני עצמה. רבנו בחיי קובע כי יש שני חלקים בכל מצווה: עצם קיומה והשמחה שמתלווה אליה. אדם שמניח תפילין, למשל, מקיים מצווה, אך אם לא עושה זאת בשמחה - הוא מפסיד חלק חשוב נוסף. לעומתו, רבי חיים ויטאל, תלמיד האר"י, סבור שהשמחה היא יסוד בלתי נפרד מהמצווה עצמה. הוא מדמה זאת לבלון: כאשר הוא ריק מאוויר, אין לו תועלת. אך כאשר ממלאים אותו - הוא הופך למשמעותי. כך גם מצווה ללא שמחה היא כקליפה ריקה, אך כאשר מקיימים אותה מתוך שמחה, היא מקבלת חיים ומשמעות.

מה ייחודו של חודש אדר?

אם בכל השנה השמחה נלווית למצוות שונות כמו חתונה, שבת או חג, הרי שבחודש אדר השמחה עומדת בפני עצמה. הרב טחן מסביר שהבסיס לשמחה בחודש זה טמון בפסוק: "נגילה ונשמחה בך". לא מדובר בשמחה על אירוע מסוים או מצווה ספציפית, אלא בשמחה מעצם הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא.

"לנו יש בורא עולם, וזה לבד סיבה מספקת לשמוח," מדגיש הרב. "השמחה שלנו בחודש אדר אינה תלויה בדבר - היא באה מעצם הידיעה שיש לנו קרבה אמיתית עם ה'."