אחד הנושאים השכיחים והכואבים ביותר בהתמודדות הנפשית היומיומית הוא תנודות חריפות במצב הרוח. כל אדם חווה את השינויים הללו - לפעמים באותו יום, לעיתים בתוך שעה. מצב הרוח נע בין שמחה לאפתיה, בין ביטחון עצמי לספק קיומי, ולרוב נדמה שאין שליטה ממשית על התחושות.
בשיעור שהתקיים אמש, התייחס לכך רבי יואל פינטו, בנו וממשיך דרכו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, והציע קריאה שונה לתופעה - כזו שמבקשת להחזיר את האחריות לנפש האדם, אך לא בדרך האשמה, אלא מתוך הבנה עמוקה של תהליכים רוחניים ופסיכולוגיים גם יחד.
במהלך השיעור הסביר הרב פינטו כי על אף שהחיים של האדם עשויים להיראות חיצונית יציבים - אותה שגרה, אותם הרגלים, אותם אנשים - הרי שהתחושות משתנות תדיר. "יום אחד אתה מרגיש שמחה, מרץ, בטחון, ויום אחר אתה באותו מקום בדיוק - אבל אתה בתחושת ריק, כאב, כישלון", אמר.
לדבריו, בניגוד לתפיסה הרווחת, שמייחסת את השינוי לתגובות מהסביבה - מחמאות, ביקורת, חיזוקים או דחייה - בתורה מובא שהשינויים הללו נעוצים במעשים ובמחשבות של האדם עצמו. לא התוצאה קובעת את מצב הרוח, אלא הפעולה. לא ההתייחסות של האחר, אלא הכוונה והמהות הפנימית שמניעה את האדם.
רבי יואל פינטו פינטו את המתח שבין עידוד חיצוני לבין מנוע פנימי. "אדם שמרגיש טוב רק כשמחמיאים לו - יקרוס כשיחשבו אחרת. אדם שתולה את המוטיבציה שלו בהצלחות חיצוניות - יישבר כשלא יראה תוצאה מיידית".
מול זה, הציב הרב פינטו מודל אחר: מודעות למחשבות. פעולה מתוך בחירה ולא מתוך רגש רגעי. לדבריו, התורה רואה את האדם כאחראי למצבו הנפשי - לא כשליטה מוחלטת ברגש, אלא כהבנה שהרגש הוא תולדה של דיבור, מחשבה ומעשה.
דבריו של הרב פינטו משתלבים בתופעה הולכת ומתרחבת של גישות טיפוליות המשלבות בין עולמות הרוח היהודיים לבין הבנות פסיכולוגיות מודרניות. יותר ויותר אנשי מקצוע מתחילים לזהות את החיבור בין ערכים דתיים לבין תהליכים נפשיים: מחשבה יוצרת רגש, והכוונה יוצרת תחושת שליטה ובחירה.
"הכל תלוי במעשים ובמחשבות של האדם" - לא כקלישאה, אלא כהצעה אמיתית לשינוי. לא להאשים את העולם, לא להמתין שיבואו להציל אותך, אלא לפעול - מבפנים.