הנה מתן תורה היה הרגע המכונן ששינה את פני ההיסטוריה, אך עם הזמן חדרו אליו אי-דיוקים והבנות שגויות—חלקם נובעים מדימויים נפוצים, אחרים מהנחות מוטעות וגם השפעה נוצרית. להלן מספר מיתוסים נפוצים, בעיקר לגבי לוחות הברית.
מיתוס: הלוחות היו חקוקים על פני האבן.
אמת: עשרת הדיברות לא נחקקו על פני האבן אלא הם היו חרותים מצד לצד, כך שנוצרו חללים ממשיים באבן בכל מקום בו הופיעה אות, את זה אפשר ללמוד מדברי הגמרא (שבת קד, א) שאמרה שהאותיות הסופיות של מ"ם וסמ"ך בנס היו עומדים, דהיינו העיגול שבתוך אותן האותיות עמדו באויר ללא תמיכה.
והדבר המופלא עוד יותר: כאשר הביטו מהצד השני של הלוחות, האותיות לא נראו הפוכות, אלא היו ניתנות לקריאה משני הצדדים (רש"ר הירש שמות ל"ב: ט"ו).
חז"ל אף מלמדים (ראב"ד על אבות ה: ו) עוד שהכתיבה נראתה מכל ארבעת צדדי הלוחות—נס גלוי.
מיתוס: הלוחות היו מוצקים ובלתי גמישים.
אמת: אחד הפלאים הפחות מוכרים זה שלוחות הברית היו גמישים וניתן היה לגלול אותם כקלף של ספר תורה (ראב"ד ותוספות יום טוב על אבות ה: ו).
ישנם מקורות הסוברים שמשה נשא אותם כשהם גוללים ולא כלוחות נוקשים. הסבר זה תואם היטב את שיטת הרדב"ז (סימן תרפ"ג), שאמר שהכתיבה לא הייתה נראית מבחוץ.
מיתוס: הלוחות כללו רק ראשי דברים בקיצור, כמו "אנכי ה'" או "לא יהיה לך".
אמת: כל הטקסט המלא של עשרת הדיברות היה חקוק בלוחות. הוכחה ברורה לכך היא מה שהבאנו לעיל שהאותיות ס' ומ"ם סופית—שנמצאות רק בהמשך הדיברות—היו בלוחות "עומדות באוויר", תופעה ניסית שלא הייתה נדרשת אילו לא היו מופיעות כל הדיברות בשלמותן.
מיתוס: הלוחות היו בעלי קשת מעוגלת למעלה, כפי שמתואר לרוב באיורים.
אמת: הגמרא (בבא בתרא י"ד א) קובעת שכל לוח היה בגודל שישה טפחים על שישה טפחים, בעובי שלושה טפחים—כלומר צורת ריבוע. החלק העליון המעוגל שמופיע באיורים רבים הוא תוספת אומנותית בלבד, ללא כל בסיס במקורות.
מיתוס: בכל לוח היו חמשה דיברות.
אמת: אף שאמנם דעת רבי חנינא היא כך, מכל מקום רוב חכמינוסוברים שכל לוח הכיל את כל עשרת הדיברות (ירושלמי שקלים פרק י"ד).
הסבר הדבר הוא שהדברות נדמו לנוסח חוזה כפול: עותק אחד לקב"ה ועותק אחד לעם ישראל.
רש"י (שמות ל"ד: א) אף מדמה את הלוחות לכתובה, כסמל לברית הנישואין.
רבי שמעון בר יוחאי אף מציע שכל לוח כלל עשרים דיברות, בהתאם לנס הקריאה מכל ארבעת הצדדים.
בלבול נפוץ: המונח "עשרת הדיברות" שגוי מבחינה לשונית.
אמת: המילה "דִּבְרוֹת" היא בלשון נקבה, בעוד שצורת הלשון התקינה למילה "דבר" היא "דְּבָרִים". ואכן, התורה עצמה מתייחסת שלוש פעמים לעשרת הדיברות בתור עשרת הדברים:
• "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת דִּבְרֵי הַבְּרִית, עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (שמות ל"ד:כ"ח)
• "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת-בְּרִיתוֹ... עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (דברים ד:י"ג)
• "וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת, כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן, עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (דברים י:ד)
גם המשנה (תמיד ה: א) משתמשת במונח "עשרת הדברים", עם זאת, הגמרא (ברכות י"א ב) כן משתמשת בביטוי "עשרת הדיברות", ולכן שתי הגרסאות מצויות, אף על פי שנראה לומר שהביטוי המקראי מדויק יותר.
מיתוס: רק עשרת הדיברות נכתבו על הלוחות.
אמת: לפי מדרשים ודעת הרדב"ז (חלק ג', סימן תקט"ו), הלוחות כללו גם פירושים והרחבות הלכתיות לכל דיבר. תופעה זו מכונה מעט המחזיק את המרובה—מרחב קטן שהכיל תוכן עצום בדרך נס.
סיכום:
במקום לקבל מידע כמות שהוא, מוטלת עלינו האחריות לבדוק, לעיין, ולחתור להבנה מדויקת.
יהי רצון שנזכה ללמוד תורה לשמה, ולהתקרב לרגע הנשגב של מעמד הר סיני.