הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית ההוראה ארזי הלבנון משיב על שאלות בנושא ימי בין המצרים
שאלה:
בשנים האחרונות התפשט מנהג במקומות רבים בתשעה באב, שבו קבוצות אנשים מתקבצות לשיר שירי עצב לעורר את הלב על חורבן הבית ועל הצרות שפקדו את עם ישראל במהלך הגלות. האם מותר ביום זה לשיר, אף אם מדובר בשירי עצב בלבד, הנאמרים בפה ולא בליווי כלי נגינה?
תשובה:
נראה שיש ללמוד היתר ממנהג כל ישראל לאמירת הקינות בתשעה באב בניגון עצוב, כאשר כל עדה נוהגת בניגונה המסורתי. אם כן, גם שירה עצובה מותרת ביום זה.
המהר"ם שיק (יו"ד סימן שסח) כתב בתשובה על אדם ששכר מורה לנגינה עבור בניו, ונפטרה אמם, שהתיר להם להמשיך ללמוד נגינה בשירים עצובים השוברים את הלב ואינם משמחים. הוא סמך דבריו על הפסוק בירמיה (ט') העוסק בזמן החורבן: "ולמדנה בנותיכם נהי", ומשמע שמותר להשתמש בניגונים שמעוררים הספד ובכי.
כמו כן, בגמרא (כתובות מו, ב) נזכר כי אף עני שבישראל לא יפחות משני חלילין ומקוננת בלוויה, ורש"י מפרש כי החלילים נועדו להספד. מכאן שלשירים עצובים יש מקום אף בשעת אבלות.
בשאלות ותשובות מראה הבזק (ח"ב סימן מד) הובאה ראיה להתיר נגינה עצובה (כגון פסנתר) בעצרת של יום הזיכרון, ובלבד שמטרתה לעורר צער והתרגשות, ולא שמחה.
בספר פניני הלכה (זמנים, עמ' 145) הובא שהגמרא במסכת שבת (קנא, א) מזכירה את השימוש בחלילים לניגון שמעורר בכי על הנפטר. מכאן נלמד שמותר לשיר שירים עצובים בתשעה באב, ואף יש בכך מעלה גדולה, שכן הם מסייעים לעורר את הלב להתאבל על חורבן הבית.