לאחר הצום הקשה של תשעה באב, בו אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש ומתפללים לבניינו, מתחדדת השאלה: מי אמור לבנות את בית המקדש השלישי? האם זו משימה אנושית שדורשת מעשה יזום של עם ישראל, או שמא מדובר בבניין ניסי, שיירד מוכן מן השמיים?
הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא בבורו פארק וראש בית ההוראה ארזי הלבנון, מביא במאמרו שפורסם השבוע בכתב העת האמריקאי Country Vues סקירה מקיפה של המקורות והגישות ההלכתיות.
הדעה הנפוצה היא שבית המקדש השלישי ייבנה בידי שמיים. שיטה זו מבוססת בין היתר על דברי רש"י (סוכה מא,א) ותוספות (שבועות טו,א), שמפרשים את הנבואה בזכריה "ובנה ה' את בית המקדש" באופן מילולי. אלא שלא מעט מקורות חולקים על כך - ולעיתים אותם פוסקים עצמם מצוטטים לשני הכיוונים.
המדרש תנחומא למשל, מביא את דברי הקב"ה: "אני עתיד לבנותו, שנאמר: ביתך וּמלכותך נאמנים עד עולם". לעומת זאת, התלמוד הירושלמי במסכת מגילה קובע כי בניית בית המקדש היא מצווה עצמאית שנצטוו בה ישראל עם כניסתם לארץ, לצד מינוי מלך והכרתת זרע עמלק.
הרב טחן מדגיש כי יש להבחין בין המבנה הפיזי של בית המקדש לבין השכינה שתשרה בו. הבניין ייבנה בידי אדם, ואילו השראת השכינה תבוא מאת ה'. זוהי תשתית להבנת פסקיהם של הרמב"ם והמאירי, אשר מדברים על בניית בית המקדש כחלק ממערכת של חובות לאומיות.
גם הנביא יחזקאל מתאר במדויק את מידות המקדש ואת תהליך בנייתו, והגמרא במסכת סוכה מזכירה את הרעיון ש"עתיד בית המקדש שייבנה ויירד שלם מן השמיים" אך מסייגת זאת כאגדה ולא כפסק הלכה.
הרב טחן מציע להעמיק בגישת הרמב"ן, הסובר שבניית המקדש היא חלק בלתי נפרד ממצוות יישוב הארץ, ובכלל זה מן החובה למנות מלך ולבנות בית לא‑לוקים. גם המהר"ל מפראג כותב שהמקרא מלמד: "ועשו לי מקדש", ולא "וירד לי מקדש". המשמעות היא פעולה אנושית מתוך יוזמה ואחריות, כאשר ההשראה האלוקית באה בעקבותיה.
המלבי"ם סבור כי המקדש ייבנה על ידי המשיח - אך מדובר במעשה אנושי שיבוצע בידי אדם שנבחר לכך, ולא בפעולה ניסית גרידא.
בזמן הקמת המשכן במדבר, עם ישראל יזם את הבנייה והביא תרומות. רק לאחר מכן ירדה השכינה. גם בבית המקדש הראשון, המלך שלמה קיבל נבואה מדויקת כיצד לבנות, אך הביצוע עצמו נעשה בידיו ובידי העם.
כשהשלימו את מלאכת הבנייה, רק אז יכלו לשאת את הארון לקודש הקודשים. אם כן, השכינה באה לאחר הבנייה - ולא לפני. כך גם בבית שני, שאומנם נבנה בידי עולי בבל, אך למרות חסרון רוחני מסוים, הבניין עמד.
הרב טחן מציע מסר ברור: המתנה פאסיבית לבניין ניסי איננה הדרך. חובתנו כבני אדם, כעם ישראל לדורותיו, היא לפעול, לתכנן, לבנות - ורק אז לקוות שהשכינה תשרה במעשה ידינו.
הוא חותם בתפילה: "מי ייתן ונזכה כולנו במהרה לראות בבניינו של בית המקדש השלישי, שנבנה בידי אדם, ומואר בנוכחות אלוקית מלמעלה".