"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא" - כך פותחת פרשת השבוע, ואתחנן. משה רבנו מבקש להיכנס לארץ ישראל, תחינה נרגשת מתוך שברון לב. חז"ל מלמדים שגם חנה, אם שמואל, נקטה באותה גישה בתפילתה לילדים. שתי בקשות שונות של שני ענקי רוח, ששינו את הדרך בה יהודים מתפללים עד היום.
הפסוק מתהילים "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" מצביע על קו מחבר בין הדמויות. מדוע תפילתם של משה וחנה שונה מתפילתם של שאר הצדיקים? שואל הרב יאשיהו פינטו, ומשיב: כל צדיק שסבל יצר נתיב רוחני, מסלול שמקשר את העולם הזה אל הקב"ה. כל דור שהולך בשביל הזה, ממשיך ומחזק את הדרך שסללו הצדיקים.
אדם שהתפלל לבנים, למשל, פתח שביל לשמיים. אלו שבאו אחריו וסבלו מאותה צרה, עברו שוב באותו מסלול, שיפצו אותו והנגישו אותו לכלל העם. כך עם כל תחום; פרנסה, בריאות, זיווג. הניסיונות של הדורות הקודמים הפכו לדרכים סלולות שדרכן קל יותר להגיע לא‑לוקים.
משה רבנו, כשהבין שאין לו זכות בדין להיכנס לארץ, עבר לבקשה של חסד. רש"י מפרש: "אין תחנון אלא לשון מתנת חינם". משה מבקש מאוצר החסדים של הקב"ה, וכשהבקשה בתורת חסד - אין מקום לסירוב. לכן הקב"ה עוצר אותו מלהמשיך להתפלל, כי אם היה ממשיך עוד תחינה אחת, היה מתקבל.
הרב פינטו מסביר שגם לתפילה יש כללים: קודם משבחים את הבורא, אחר כך מבקשים. כך היא גם תפילת העמידה, וכך נוהג אדם שמגיע למלך - תחילה מחמיא, רק לאחר מכן מבקש. בנוסף, התפילה צריכה לבוא מתוך שמחה. כשאדם עצוב, שערי שמיים סגורים למחצה.
אבל משה וחנה שברו את הכללים. הם באו בתפילה ישירה, בלי הקדמות, בלי הלל ושבח, מתוך לב שבור ודמעות. משה התחנן בעצב ובשבר עמוק, כשחש את גודל האובדן הרוחני שבאי כניסתו לארץ. חנה בכתה בשקט, לא הקפידה על כללי הפולחן המקובלים. עלי הכהן חשד שהיא שיכורה, כי ראה בה תערובת של רגש עז, בכי ודבקות.
המדרש קושר בין תפילתם - "שפכי כמים לבך" - תפילה שבאה ללא הכנה, ללא מסגרת. פשוט כך: אדם שמגיע לשיא השברון, מתוך אמונה, יכול לפתוח את השערים הגבוהים ביותר.
התורה מלמדת דרך חדשה בתפילה: אפשר לדבר עם הקב"ה גם כששבור, גם בלי לדעת את המילים הנכונות. דווקא מתוך הכאב, מתגלה החסד. משה וחנה סללו את השביל הזה, דרך הדמעות, דרך הלב הפתוח, דרך הבקשה הלא מתוכננת.
ולכן, אומר הרב פינטו, כאשר אדם עובר ניסיון או קושי, עליו לדעת שזה לא עונש, אלא הזדמנות. הזדמנות ללכת באותם נתיבים שסללו הצדיקים, ולהוסיף נדבך בתפילה האישית והלאומית. כי השבר, הוא לא סוף הדרך, אלא תחילתו של מסלול ישיר אל הקב"ה.