השאלה האם מותר לבנות סוכה ברשות הרבים; כלומר בשטח ציבורי שאינו שייך לאדם מסוים — העסיקה רבות את פוסקי ההלכה. במקרים שבהם אדם נמצא בדרך או אינו מוצא סוכה פרטית, מתעוררת הדילמה האם רשאי לשבת בסוכה כזו, והאם מותר לו לברך עליה.
איתא בירושלמי (סוכה פרק ג' הלכה א'): "גמליאל זוגא עביד ליה מטללתא בשוקא, אמר ליה רבי יהושע בן לוי מאן שרי לך?" כלומר, גמליאל זוגא בנה סוכה בשוק, ורבי יהושע בן לוי שאלו מי התיר לו לבנות ברשות הרבים. מכאן משמע שסבר ריב"ל שאסור לעשות כן. וכן פסק הרמ"א (סימן תרל"ז סעיף ג'): "לא יעשה סוכה בקרקע של רבים."
המגן אברהם הסתפק (והובא במשנה ברורה שם ס"ק י') כיצד נהגו חלק מהאנשים לבנות סוכה ברשות הרבים. אם נאמר שכל ישראל מוחלים זה לזה, עדיין יש בעיה, משום ש"עכו"ם יש להם חלק בהם", כלומר גם לגויים יש חלק בדרך הציבורית, והם בוודאי לא מוחלים. לכן העלה לאסור לעשות סוכה ברשות הרבים מטעם זה.
בתשובת שואל ומשיב (מהדורה קמא, סימן קכ"ד) הקשה על דבריו, מהפסוק בנחמיה (ח', ט"ז) שם מסופר ש"ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית הא-להים וברחוב שער המים ובחצר שער אפרים." הרי שם עשו ישראל סוכות גם ברשות הרבים. על כן הסיק שיש לומר שכל ישראל מחלו זה לזה, ובאותם מקומות לא גרו גויים כלל.
החתם סופר (סוכה לא) כתב שאם ישראל יושבים על אדמתם, אין בידי הגויים כוח למנוע מהם לקיים את מצוותיהם, ולכן אין מניעה לבנות סוכה ברשות הרבים בארץ ישראל.
על פי הדברים הללו פסק גם הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל (חוט שני - סוכה, עמוד רכ"ג), שבארץ ישראל, מאחר שכולם חייבים במצוות סוכה, אין לרבים לאסור על היחיד לבנות סוכה ברשות הרבים, ואין צורך לבקש רשות מהעירייה. אולם בחוץ לארץ, שם הדרים גויים יחד עם יהודים, אסור לבנות סוכה ברשות הרבים מפני שאינם מוחלים על חלקם.
הבכורי יעקב (סימן תרל"ז ס"ק ו') חילק בין סגירת דרך לרוחבה: "אסור לסתום את המבואות, אבל לקצר מעט את רוחב הדרך יש להתיר." כלומר, אם הסוכה אינה חוסמת את המעבר אלא מצמצמתו מעט, יש מקום להקל. במקרה שבו כבר נבנתה סוכה ברשות הרבים, כתב הרמ"א כי בדיעבד יוצא בה ידי חובה, כלומר הסוכה כשרה. אולם נחלקו הפוסקים האם רשאי לברך עליה.
המשנה ברורה מביא שיש אומרים שאף על פי שהסוכה כשרה, לא יברך עליה, מפני שברכתו עלולה להיות לבטלה. לעומת זאת, אליה רבה סבר שאם אין לו סוכה אחרת, רשאי לברך. גם הביאור הלכה (סימן תרל"ז, ד"ה וכן) מביא בשם אור זרוע כי לכתחילה אין לבנות סוכה ברשות הרבים, אך בדיעבד ניתן להכשירה.
הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מסביר כי מאחר שיש מחלוקת בין הפוסקים, "משום ספק ברכות - לא יברך." כך פסק גם הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל בספר אור לציון (חלק ד' עמוד קע"ח). לדבריו, "כאשר אדם נמצא בדרך ואין לו סוכה אחרת, מותר לו לשבת בסוכה שנבנתה ברשות הרבים, ולקיים בכך את עיקר המצווה של ישיבה בסוכה, אך יימנע מלברך עליה."
הרב טחן מסכם: "מצוות הסוכה נועדה לקרב את האדם אל תחושת הענווה והאירוח, אך גם מחייבת אותו לשמור על גבולות וזכויות הזולת. מי שיושב בסוכה שאינה שלו, ייזהר שלא לעבור על דין גזל ולא להיכשל בברכה לבטלה. כך נשמרת קדושת המצווה גם במרחב הציבורי."