בניו יורק נבחר ראש עיר שהבטיח, כי אם כניסתו לתפקיד יפעל לכך שכל הנסיעות בתחבורה הציבורית יהיו בחינם. ומתעוררת שאלה הלכתית: האם מותר לעלות על נסיעה כזאת בשבת. שאם נסיעה זו תותר- הרי שכל אדם יוכל לעלות לאוטובוס או לרכבת התחתית ולנסוע לבקר משפחה או חברים הגרים בקצה העיר, ואף ללכת להתפלל בבתי כנסיות המרוחקים ממקום מגוריו, דבר שאינו אפשרי רגלית.
בנסיעה ברכבת בשבת דנו הפוסקים בכמה איסורים:
א. איסור תחומים- הרמב"ם (פרק כז מהלכות שבת ה"ג) כתב שאיסור תחומין חל גם למעלה מעשרה טפחים, אם ההליכה נעשית על מקום שרוחבו ארבעה טפחים. וברכבת, אף כשהקרונות גבוהים מהקרקע למעלה מעשרה, עדיין הרי הם רחבים יותר מארבעה טפחים, ולכן יש לאסור. כך כתב גם בשו"ת חתם סופר (ח"ו סימן צז).
איסור זה נאמר רק במקום שעובר את התחום, אבל אם נשאר בתחומי העיר אין בזה איסור.
ב. תשלום- כאשר נדרש תשלום עבור הנסיעה יש לאסור משום מקח וממכר, וכן משום טלטול המעות או כרטיס הנסיעה- בין משום מוקצה ובין משום הוצאה מרשות לרשות.
ג. איסור שבות מן התורה- כתב החתם סופר שבנסיעה ברכבת עובר על איסור דאורייתא של שבות, כפי שביאר הרמב"ן על הפסוק 'שבתון זכרון תרועה' (ויקרא כג, כד), שציוה הכתוב שיהיה יום שביתה ומנוחה, דהיינו שישבתו בו לגמרי אפילו מדברים שאינן מלאכות. ובזה חלוקה נסיעה ברכבת מהפלגה בספינה, שבעוד שהנמצא בספינה שובת בצורה נוחה כמו שעושה בביתו, הנוסע ברכבת יושב במקום צר ולא נוח וגופו נע ונד, ואין הוא יכול לעסוק בצרכי שבת כהרגלו בביתו, והוא עובדא דחול ועובר על שבות דאורייתא.
גם בזה יתכן שאפשר לחלק בין זמן החתם סופר שהנסיעה היתה מטלטלת את הגוף, לנסיעות בזמננו שנעשות כמעט ללא טלטול ולכן הן נוחות.
ד. מלאכה על ידי נכרי- לעיתים הרכבת אינה יוצאת לדרך אלא אם כן יש מספר מסוים של נוסעים, ונמצא שהנהג עושה מלאכה בעבורו ובעבור נוסעים יהודים נוספים. אולם אם הנסיעה מתבצעת בכל אופן, בלי משים במספר הנוסעים- אין חשש זה.
ה. תוספת בהבערת הדלק- כיון שכל נוסע מוסיף במשקל הנסיעה, ישנה גם הוספה בהבערת דלק. כאשר יש שם נוסעים נכרים או שזו רכבת או רכב גדול שאין ההוספה של הנוסע משמעותית, אין משמעות להוספת נוסע אחד ואין לאסור. וכפי שכתב הגאון רב משה פינשטיין (אגר"מ או"ח ח"א סימן קלב) שאין בזה המעט משום לאסור על הנוסעים, שההוספה שווה לאחד ולהרבה. ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סימן קעז) כתב שאף אם גורם ליותר הבערת דלק, לשיטת התוספות והרשב"א ריבוי שיעורים אסור רק מדרבנן ויש להקל לצורך גדול.
ו. עובדין דחול וזלזול שבת- הגר"ע יוסף בחזון עובדיה (ח"א עמוד קל) האריך בשאלה זו והביא שהרב יצחק אבולעפייא (שו"ת פני יצחק ח"ה ס"א) אסר בזה משום זילותא דשבת ועובדין דחול, והוכיח מכמה פוסקים שלא כן. ושם הביא את תשובת הזבחי צדק (ח"ב סימן כד), והבן איש חי (שו"ת רב פעלים ח"א סימן כה), ומחזיק ברכה (סימן תקכב), ועוד פוסקים.
מסקנה: כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' מד): "ובדבר ליסע על הבאסעס וטריינס (אוטובוס ורכבת) ההולכים רק בעיר שליכא איסור תחומין ובאופן שלא יעמיד בשביל ישראל. הנה אף שמדינא אין נראה בזה איסור למי שלא יצטרך לשלם כגון שיאמינו לו. מכל מקום חס ושלום להתיר דבר כזה אף לדבר מצוה, דהא איסור מראית עין ודאי יש בזה כיון שרובא דרובא לא יניחום ליסע בלא תשלומין, וממילא יחשדוהו ששילם ועבר על איסור הוצאה וטלטול מוקצה. ואף אם כל בני העיר לא ישלמו, נמי ח"ו להתיר דבר מפורסם למעשה חול- שנוסעים העיקר לעשות מסחר ועבודה ואיכא בזה חלול השם גדול... וגם בכלל אין להורות קולא במלתא דתמיהא".
גם הגר"ע יוסף בתשובה שם אחר שהביא טעמים רבים להקל, למעשה כתב להחמיר שלא לעלות על ההסעה מלבד למי שהולך לדבר מצווה, וכגון מוהל שצריך להגיע לברית, או לרופא שצריך להגיע לבית החולים, והמרחק גדול ואי אפשר להגיע בהליכה.