השבוע הגיע לסיומה מחלוקת ישנה בישיבת פוניבז', והדבר דווח בכל אתרי החדשות ובאתרים החברתיים, רבים מהם של שומרי תורה. בכתבות כינו את הצדדים בכינויים שנדבקו להם מזה זמן רב, שונאים ומחבלים. יש לעיין אם הדבר מותר.
בגמרא מסכת בבא מציעא נח עמוד ב נאמר שישנם חטאים שעונשם לעולם הבא חמור ביותר, ובכללם המלבין פני חברו והמכנה שם רע לחברו. הגמרא שואלת מה ההבדל ביניהם, מכנה היינו מלבין, ומשיבה שהכוונה במכנה היא שאף שהוא כבר דש ביה בשמיה. רש"י ביאר שכבר הורגל בכך שמכנים אותו כך, ואין פניו מתלבנות.
ואם כן, יש להקשות: אם אין הדבר מפריע לו כלל, מדוע ייענש? רש"י משיב שמכל מקום זה המתכבד בכינוי התכוון להכלימו. כלומר, גם אם אין תגובה חיצונית של בושה, עצם כוונת המבזה יוצרת איסור.
מכאן נראה שכאשר מכנים את הצדדים בכינויים חמורים כגון שונאים ומחבלים, גם אם נאמר שהתרגלו ואין הדבר מלבין את פניהם, לכל הפחות מדובר בשמות גנאי האסורים.
אלא שיש לדון במקרה שבו אין כוונה לגנות, אלא לתארם בכינוי שהתפרסם מכבר. הכסף משנה בהלכות תשובה פרק שלישי הלכה יד דייק מדברי רש"י שכל זמן שזה דש ביה, ואינו נפגע, והמדבר אינו מתכוין להכלים, הדבר מותר.
ונראה שאף על פי כן הדבר אסור. הבן איש חי בשו"ת תורה לשמה שאלה תכא ביאר שכל ההיתר נאמר רק בכינוי שאין בו גנאי, כגון לקרוא לאדם בעל אף גדול בעל החוטם, שאם לפי דעת הבריות באותה תקופה אין הכינוי נחשב שלילי ואין דרכן של אנשים להקפיד עליו, מותר. אך כינוי שבמהותו שלילי, כגון לומר על אנשים שהם מחבלים, ודאי אסור.
וכן הובא מהחזון איש בספר אורחות רבנו עמוד שצו. פעם דיברו עמו על אדם ואמרו שהוא יקעא, ומחה בהם החזון איש שזה בכלל מכנה שם לחברו משום שיש בזה צליל של זלזול. במקום זאת אמר שעליהם לומר דייקן וישר.
נמצא שמה שהתיר הכסף משנה לכנות את חברו הוא רק כאשר מתקיימים שלושה תנאים:
א. האדם שעליו מדובר אינו נפגע מהכינוי כלל.
ב. הדובר אינו מתכוין לבזותו.
ג. הכינוי עצמו אינו של גנאי.
מלבד האיסור ההלכתי יש בהימנעות מכינוי גם שכר גדול. במסכת מגילה כז עמוד ב ובתוספות שם מסופר ששאלו את רבי זכאי מדוע האריך ימים כל כך, והשיב שמעולם לא כינה את חבריו בשום כינוי, אפילו שאינו שם של גנאי.