זכה העם היהודי בדמויות רבות שהאירו עבורו את חשכת הגלות לאורך אלפי שנות היסטוריה. הוציא הוא מקרבו ענקי רוח שהפכו לשם דבר. יש מהם שהפציע שמם בשדה המדע, כאשר תגליות מופת הועלו בידם. יש שהתפרסמו אודות לגדלותם במקצוע הרפואה, וכך אף מדענים שנודעו בהיכלות הפיזיקה והכימיה - מחקרים פורצי דרך שנכרכו בשמם לעולמי עד. אמנים וציירים שהבזיק שמם כאנשי מפתח בתחום האמנות והפיסול, ולצדם צצו ועלו לאורך השנים גם גאונים במדעי הרוח והתרבות - אישים עטורי הוד שנודעו לציבור ההמונים כענקי פילוסופיה ומחשבת ישראל.
אולם חזקה על השכחה המפוגגת את שמם של אנשי המופת ומותירה אותם כנחלת דורות עברו - זוהי אפוא דרכו של עולם. אתגרי השעה, לצד השגרה השוחקת, כמעט ועושים עוול לאותם ענקי רוח שהיו ואינם עוד. ברם, ישנן דמויות אשר נדמה כי ממאנות הן לרדת אל תהום הנשייה - נטועות הן כחלק מפנתיאון הצמרת של העם היהודי, צרובות בתודעה הקולקטיבית. אחת מהן היא ללא ספק דמותו העילאית של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין ז"ל - דמות זוהרת שעמה נכרכו מעשיות ואגדות מופת לרוב. לאור עלילותיה מתחנך הנוער הישראלי אף כיום. לב ענק ורחב מידות, יחד עם אהבת ישראל שאינה יודעת מנוח - מעלות אלו הן שהיוו את מאפייניו של גאון הנתינה שהיה ואיננו.
רבי אריה לוין - הדמות האצילית שהפכה לקונצנזוס בשכבות הציבור בישראל - אתוס של מסירות לזולת המזוגה בלבביות ואהבת חינם, נגוע בתשוקת אמת להיטיב לכל נצרך ונדכא. כל אדם בירושלים של אותם ימים ידע אל נכון כי אם יזדקק לעזרה ולעידוד, רבי אריה הוא הכתובת האולטימטיבית. בביתו הדל ניתן היה לראות מגוון אנשים מכל קצוות הקשת, מיקרו-קוסמוס מושלם של בני ירושלים: סוחרי מחנה יהודה וראשי המדינה, יחד עם לוחמי מחתרות עזי נפש שהוקירו את אהבתו וראו בו את רבם הנצחי, תלמודיסטים ורבנים שעלו אליו ובאו בשאלה הלכתית-תלמודית. דומה היה כי ליבו הרחום אינו יודע שבעה.
מדי שבת בשבתו, תחת שמש קופחת בעיתות קיץ ובקור ירושלמי עז בתקופות החורף, מכתת היה רבי אריה את רגליו התשושות וצועד אל בתי המאסר הבריטיים לפקוד את יקיריו - לוחמי המחתרות, הגיבורים הכלואים בידי שלטון זר. מסב היה עמם בארוכה, מעודד את רוחם ומפיח בהם חיים ותקווה. לא לחינם נכרכו בשמו של רבי אריה, שכונה "אבי האסירים", פרשיות מרטיטות השזורות בדברי ימיה של האומה. זכה הוא להיות האדם האחרון שהאזין, ברוב קשב, לווידויים עתירי רגש - מילות פרידה שבחרו לפרוט לוחמים קשוחים טרם הגיע יומם האחרון. בחורים צעירים במיטב ימיהם, שהיו מוכנים להקריב את כל אשר להם עבור חירות ישראל בארצו, רגע קט לפני שהועלו על הגרדום, קדושים וטהורים במדרגה עליונה שאין כל בריה ומלאך יכולים לעמוד במחיצתם.
דווקא בו בחרו להיות האדם שיצרוב עמו את זיכרונותיהם - ולא לחינם. בשיחותיהם עמו חשו כמשוחחים עם מלאך בדמות אדם; והוא, לעומתם, ראה בהם כבניו אהוביו לכל דבר ועניין, בדאגה כנה ובהענקה של כל כולו עבור מחסורם.
זוהי דמותו של רבי אריה לוין - האיש והלב, גאון הנתינה שהפך לסמל. יריבויות עמוקות, אפופות בניחוח אידיאולוגי תקיף, נמוגו לפתחו. בביתו הקט מצאו מזור ומשען מפקדי האצ"ל עם ראשי ארגון ההגנה; ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר; ח"כ גאולה כהן לצד אריה שפטל, שהיה מבכירי מפלגת מפא"י; אנשי רוח והגות כאב"א אחימאיר ואצ"ג גרינברג; ד"ר ישראל אלדד ויוסף קלרמן. הם, יחד עם רבים אחרים, מצאו עצמם משחרים לפתחו ושואבים מעצותיו המתובלות דברי אמונה ונחמה.
ואם נתמה ונשאל כיצד אירע שרוויזיוניסטים וסוציאליסטים שכחו מכל ערכיהם וחברו יחדיו, נדע אל נכון כי זו הדרך אותה התווה רבי אריה, ובה ראה גם כמשימת חייו: אהבת ישראל ללא סייג. כל אדם באשר הוא אדם, יהיו נטיותיו ודעותיו אשר יהיו - הלוא אנו אחים בני אומה אחת. זו האהבה שבה קירב בחמימות כל איש ואישה, ובמסירות אינסופית דאג לשלומם. יכולת ההכלה שלו פרושה כנדבך לאהבת האדם העצומה אליה התיימר ואף זכה להגיע.
כרבה של צפון תל אביב, אני רואה בתפקידי שליחות להביא את דרכו הייחודית של סבי, רבי אריה לוין. כנכדו, אני רואה לעצמי חובה ליישם את הבשורה המרעננת שהתווה - לאהוב ולהכיל ללא תנאי ובלא גבול. אמנם, בשירותי כקצין בפקע"ר נוכחתי כי אכן זהו המצב השורר בשעת מלחמה, אך אני מייחל כי נצליח ליישם את דרכו אף בימי שגרה ובעתות שלום. הלוואי.